‏dopamine fracking: שם למה שאופטימיזציה עושה לתרבות

פוסט בבלוג על תרבות האינטרנט נתן שם לתחושה מוכרת: "dopamine fracking". המחבר, שמפרסם תחת השם "german s.", מגדיר זאת כהזרמה של משאבים עצומים וחסרי פרופורציה — כסף, אנליטיקה, אופטימיזציה, מינ-מקסינג, איסוף דעת קהל — לתוך פעילות שהייתה פעם רגילה או מורכבת ורבת-רבדים, כדי לסחוט ממנה בכוח את מנת הדופמין הטהורה והמרוכזת ביותר, בלי להתחשב בשום דבר מלבד דופמין.

מטאפורה שאולה מתעשיית ההפקה

לדברי המחבר, המונח נולד ערב אחד מאוחר בצ'אט ב-Discord, כשהוא ניסה לתאר משהו שהתקשה לנסח. ההשוואה מכוונת: כמו בקידוחי פצלים אמיתיים, השיטה מזיקה לבריאות ארוכת הטווח של כל מה שהיא נוגעת בו, אף שהיא מספקת תמורה מרוכזת ואינטנסיבית בטווח הקצר — דופמין, או נפט.

בתחילה השתמש במונח "sloptimization", שאותו הוא מקשר לאופטימיזציה של מודלי AI כדי לעבור מבחני ביצועים, אך קבע שהוא אינו מתאר את הנזק. חלופות כמו סחורות, צריכת יתר או תיעוש החוויה האנושית נראו לו כמונחים כלכליים סטריליים. ההשראה באה מסרטונים של מטה בשי על סמים וההקשר התרבותי המקורי שלהם: חומרים ששימשו בתרבויות מסוימות אלפי שנים הפכו הרסניים יותר כשהוצאו מההקשר הזה, לדבריו, בגלל תיעוש ומחיקה תרבותית.

מבחן התות

הדוגמה המרכזית בפוסט היא תות. פירות בודדים נבדלים בצבע, במתיקות, בחמיצות, בארומה, במרקם ובמיץ, ומכילים אלפי תרכובות שמעצבות את טעמם. חלצו את התרכובת שהריח שלה הכי דומה לתות, סנתזו אותה בזול והוסיפו אותה לכל דבר — ותקבלו מנה מרוכזת של טעם תות. זה בדיוק מה שתעשיית המזון עושה, מציין המחבר.

מה שנעלם הוא כל השאר: המרקם, הפגמים, המזל למצוא תות מוצלח במיוחד, ואפילו הזיכרון מהילדות של ריבה מסבתא. הצרכנים עשויים לא להבחין, להעדיף את התחליף, ובסופו של דבר לגלות שתות אמיתי נעלם מהשוק — כ-500 חוויות אישיות נדחסות לתחושה משותפת אחת. כשמיישמים זאת על קהילות, מוזיקה, וידאו ואתרים, התוצאה, לדבריו, היא תרבות הומוגנית ש"חסרה משמעות וחיבור".

איך הוא מכבה את זה בחייו

המחבר מודה שהוא עצמו השתתף בכך: אופטימיזציה ו"פתרון" בעיות נתפסו כטוב מובן מאליו. תגובתו היא לצמצם את הקלט — למחוק ערוצים ופידים שמרגיזים אותו או מנצלים את הטריגרים הרגשיים שלו, להסיר אפליקציות ולקבוע גבולות למה שהוא צורך. הוא לא מציע פתרונות, רק את הטענה שזיהוי הדפוס הוא הצעד הראשון. המונח אולי אקסצנטרי, הוא מודה, "אבל אנחנו קוראים לסרטונים הקצרים ,ריקבון מוח' — אז למה לא?"