״מוצר חצי אפוי״: משל על סטארטאפ שמוסיף כפתורים במקום לתקן את הבאג

מאמר חדש בבלוג המפתחים weli.dev משתמש בעסק מכוון אבסורדי — סטארטאפ ספרדי שמוכר תנורים תעשייתיים — כדי לתאר דפוס כשל שיהיה מוכר לכל מי שעבד על מוצר תוכנה. המייסד אף פעם לא מתקן את מה שהמוצר שלו עושה לא נכון. במקום זה הוא מוסיף כפתורים.

המייסד, המהנדס וה-MVP

בסיפור, מייסד שמכיר היטב את שוק מכשירי המטבח מגייס כסף לפי תוכנית: למכור תנור יעיל יותר למאפיות, לקונדיטוריות ולפיצריות בספרד, לתפוס 10% מהשוק ולהפוך למיליארדר. הוא שוכר מהנדס מבית ספר יוקרתי שבילה עשר שנים בבניית תנורים ומתווכח עליהם בפורומים איטלקיים, ומציע לו 20% מהחברה וחופש מוחלט. כעבור חודשיים ה-MVP מוכן: מזינים את כמות הקמח, השמרים והמים, והתנור מחליט מתי לעצור. בתאוריה. בפועל שני שלישים מהאפייה נכשלים, אבל חמשת לקוחות האב-טיפוס — שני אופים, אמא של המהנדס ושני חובבים — מקבלים עוגה מושלמת אחת מכל שלוש, והמייסד מגייס חמישה מיליון בכל זאת. אף אחד לא שואל אם אותם חמישה היו קונים שוב.

כל כפתור חדש יקר מקודמו

הבעיה הבאה היא המכירות. מאפיות קטנות לא מחליפות תנור: עבור המאפייה של חואן שיפור של 15% ביעילות הוא אופציונלי, ואילו הלחם של מחר — לא, ומנולו מהצד השני של הרחוב חושב בדיוק אותו דבר. לקוחות גדולים הם סיפור אחר, ואיש מכירות אחד מגיע אל Pepepizza, שהמטבחים שלה נבנים בהתאמה אישית וצוות התפעול שלה רוצה מידות מסוימות ובסיס מסתובב. המחלקה ההנדסית מעריכה חמישה חודשים; הצוות מספק משהו בתוך שלושה שבועות, על חשבון סופי שבוע אבודים. ואז מגיעות בקשות הפיצ׳רים: כפתור נרות לעוגות יום הולדת, חיבור לאח, מצב רמדאן. ההנדסה מפסיקה לנסות לבנות תנור טוב ומתחילה להוסיף כפתורים — כל אחד איטי מקודמו, כי כל כפתור חדש צריך להתקיים יחד עם כל הקודמים.

הפגם המקורי לא מתוקן לעולם

מתחת לכפתורים החדשים יושב אותו אלגוריתם מהיום הראשון, ולקוחות ממשיכים להחזיר תנורים כי הלחם והעוגות עדיין נשרפים פעם אחת מעשר. התמיכה מנסה לשמר אופה שהלחם שלו נשרף בהצעה של הפיצ׳ר החדש ביותר. בינתיים הבסיס המסתובב ש-Pepepizza בעצם ביקשה נשאר במשימה השנייה בעדיפותה, ולפי ניסוח המאמר — המשימה השנייה בעדיפותה לא מתבצעת לעולם. כשהטלפון מ-Pepepizza סוף סוף מצלצל, המייסד עונה ״כמעט גמור״. הבסיס שנמסר מסתובב לכיוון הלא נכון — איש במוצר לא רשם שהוא חייב להסתובב עם כיוון השעון — והחברה מאבדת את הלקוח החשוב ביותר שלה. הלקוח עוזב; הפשרה נשארת בעיצוב לנצח.

האפילוג הוא העיקר. מריו, אחד משני המהנדסים שגויסו מהפורומים, עוזב כי זו הדרך היחידה שהוא רואה לקבל חופשה; לואיג׳י נשאר ועכשיו מתחזק את כפתור הנרות, שלו, לדבריהם, הוא המומחה, ומדווח בפגישות היומיות ״אין חסימות״. החברה עוד חיה, טכנית, ובמצגת שלה המילה תנור הפכה ל״פלטפורמת אפייה חכמה״ — ומהנדס צעיר חדש חותם על 5% וצוחק לנוכח אזהרה ישנה בפורום לתמוך בבסיסים מסתובבים מהיום הראשון.