שרי טרקל: צ'אטבוטים של בינה מלאכותית שוחקים את היכולת לאמפתיה

בפרק חדש של הפודקאסט של 404 Media דיברה פרופ' שרי טרקל מ-MIT על מה שקורה לכישורים אנושיים כשאנחנו מוסרים את השיחה לצ'אטבוטים. טרקל היא פסיכולוגית קלינית מוסמכת, המייסדת והמנהלת של "יוזמת הטכנולוגיה והעצמי" ב-MIT. ספרה החדש, "Artificial Intimacy: Who We Become When We Talk to Machines", יוצא לאור ב-29 בספטמבר.

מ"העצמי השני" ל"תאום הדיגיטלי"

ספריה המוקדמים של טרקל — "The Second Self" (1984) ו-"Life on the Screen" (1995) — תיארו בעין אתנוגרפית את התמיכה, החברות והחופש שאנשים מצאו בעולמות דיגיטליים. ב-1984 היא כינתה את המחשב "עצמי שני". כעת היא כותבת שהמטפורה התהפכה: בתאום הדיגיטלי דווקא הסוכן הוא שמנהל ומדמיין גרסה שלכם — "עכשיו אתם העצמי השני. ולכן כשנותנים לכם זמן 'לחזור לחיים שלכם', הם כבר הצטמצמו".

אובדן הכישורים

הטענה המרכזית שלה היא שהנוחות מכרסמת ביכולת. "כשאדם פונה לצ'אטבוט, הוא לא צריך לחשוש מעייפות של נתינה וקבלה אמיתית. הוא לא מפחד משיפוט או נטישה", היא כותבת. "אבל כשאנחנו מדברים עם צ'אטבוטים, אנחנו מאבדים את הכישורים שנדרשים לאינטראקציה עם בני אדם, ואז הצ'אטבוט מתחיל להיראות כאפשרות טובה יותר. כשיש חלופה, אכזבה מבני אדם נראית מיותרת".

בפודקאסט היא הדגישה שמדובר במוצר "שההנחיה הבסיסית שלו היא להחזיק את תשומת הלב שלכם".

"סוף משחק אפל"

טרקל הזכירה ראיון שנתן מארק צוקרברג שנה קודם, שבו אמר שלאמריקאים יכולים להיות רק שלושה חברים אמיתיים, ושה-AI אמור למלא את הביקוש לעוד. "בעיניי זה סוף משחק אפל מאוד", אמרה, והוסיפה שזה אינו רק בידור: "זה פרויקט תאגידי שמכניס אותנו למערכות יחסים מסוימות שיניבו המון כסף וישאירו אותנו מול המסכים כל היום בשיחה עם ישויות חנפניות, שנראות אוהבות, שלא יודעות מי אנחנו ולא אכפת להן מאיתנו".

בפרק הם דנים גם בשאלה אם יש דרך חזרה, ומה קרה כשטרקל ביקשה מצ'אטבוט לגלם את המורשת שלה. השיחה זמינה בפלטפורמות הפודקאסטים וביוטיוב.