אולו: צבע חדש שמופיע רק בגירוי לייזר של הרשתית

אולו (olo) הוא צבע מדומיין שאפשר לראות רק בעזרת ציוד ייעודי שמפעיל את תאי החרוט מסוג M ברשתית בלי להפעיל גם את תאי L ו-S. בתנאי צפייה רגילים הדבר בלתי אפשרי: הרגישות של שלושת סוגי החרוטים חופפת בכל אורכי הגל של האור הנראה, ולכן אין גירוי מונוכרומטי שמפעיל רק את תאי M. משום כך אולו נמצא מחוץ לטווח הצבעים הנראה.

איך יצרו אותו

כדי לעקוף את המגבלה, מדענים מ-UC Berkeley מיפו חלק מהרשתית וזיהו כל תא חרוט כסוג S, M או L. לאחר מכן השתמשו בלייזרים כדי להעביר מינונים זעירים של אור המכוונים לתאי M תוך הימנעות כמעט מלאה משני הסוגים האחרים, בשילוב אופטיקה אדפטיבית עם אופתלמוסקופיה לייזרית סורקת. התוצאות פורסמו ב-18 באפריל 2025 בכתב העת Science Advances, ושם הצבע נגזר מקואורדינטות ה-LMS שלו — (0, 1, 0).

מה אומרים החוקרים

רק חמשת המשתתפים בניסוי של ברקלי ראו את אולו באופן רשמי. רן נג, אחד ממחברי המחקר, תיאר אותו כצבע רווי יותר מכל צבע שנראה בעולם הממשי, והמשתתפים עצמם כינו אותו כחול-ירוק ברוויה חסרת תקדים. הצבע הקרוב ביותר בטווח sRGB הוא הקוד 00FFCC. נג וצוותו בוחנים כעת אם אפשר להתאים את הטכנולוגיה להקלת תסמיני עיוורון צבעים ואולי אף לראייה משופרת מסוג טטראכרומטיה.

הישג, אבל האם זה צבע חדש?

ריבוע הצבע שהוצג למתנדבים תפס רוחב זוויתי של 0.9 מעלות — בערך פי שניים מהרוחב הנראה של הירח מכדור הארץ. מומחים מכנים את השיטה הישג טכני משמעותי, אך חלקם, ובהם ג'ון ברבור מ-City St George's, University of London, מטילים ספק אם אולו הוא באמת צבע חדש ואומרים שהטענה שנויה במחלוקת. העניין חרג גם אל מחוץ למדע: אמנים הביעו רצון ליצור צבעים בהשראתו.