Ordinary Abundance: מאמר אינטראקטיבי על הפלאים שבדירה רגילה

פרויקט רשת בשם Ordinary Abundance הופך ערב רגיל בבית לסיור בהיסטוריה של הקידמה האנושית. האתר מוביל את המבקר דרך דירה אחת — חדר האורחים, המטבח והחדר האחורי — בשעות שבין שמונה לאחת עשרה בלילה, ובכל תחנה הוא מציב נוחות מוכרת לצד הרגע ההיסטורי שבו היא עדיין הייתה נדירה, יקרה או בלתי נתפסת.

ערב אחד, דרך חפצים

Ordinary Abundance בנוי כחוויית גלילה ולא כמאמר רגיל: הקורא נע בין חדרי הדירה במהלך הלילה. בשמונה מתנגנת ברמקול רשימת השמעה שקטה, ומישהו מתיישב בכיסא עם ספר; בתשע עוצרים במטבח ליד המקרר, קערת הפירות והמים הרותחים לתה; בעשר מופיעים בחדר האחורי כדור עם כוס מים, מברשת שיניים ומטלות שנשארו לבוקר. כל חפץ פותח קטע היסטורי קצר הקשור למקור ראשוני.

הקטעים ההיסטוריים הם לב הפרויקט. אדוארד בלאמי, ברומן האוטופי Looking Backward משנת 1888, שיער שמוזיקה בכל בית — באיכות מושלמת, בלי הגבלת כמות, לכל מצב רוח — תהיה "גבול האושר האנושי". עד ראייה בוובאש, אינדיאנה, תיאר ב-1880 קהל שעמד "מוכה תדהמה" כשהעיר הייתה לאחת הראשונות שהודלקו כולה בחשמל. ואנדרה מאלרו כינה ב-1947 את השעתוק ההמוני "מוזיאון בלי קירות".

המספרים שמאחורי הנוחות

הכיתובים מתרגמים תדהמה למספרים. בארותיה של ניו יורק חלקו פעם את הקרקע עם בתי שימוש ובתי קברות; מגפת הכולרה, עשר שנים לפני שהגיעו מימיו של נחל קרוטון ב-1842, קטלה 3,515 תושבים. האבעבועות השחורות הרגו כשלושה מעשרה נדבקים — כ-400 אלף אירופים בשנה בתקופתו של ג'נר. חולצה חדשה אחת דרשה כארבע עשרה שעות תפירה ביד. ברשימות מחירים מימי הביניים, ליטרת ג'ינג'ר עלתה כמחיר כבשה וליטרת זעפרן כמחיר סוס. עד חלק ניכר מהמאה העשרים לרוב הבתים הכפריים באמריקה לא היה חדר אמבטיה מקורה.

למה זה מחזיק את הקורא

הכתיבה נמנעת מנוסטלגיה ומתעניינת יותר בכך שהדברים שאנו רואים כמובנים מאליהם הם חדשים מאוד. בסיום נטען שהחיים של היום הם "גלריה של מאמצים הרואיים של דורות קודמים", ושחזור תחושת ההתפעלות מול הפלאים האלה הוא דרך לכבד את המאמצים ההם. כל ציטוט מקושר למקור — בהם Project Gutenberg, archive.org, עיזבון המסמכים של ג'פרסון וראיונות של Iowa PBS. לקהל טכנולוגי נשאלת השאלה המוכרת: אילו מדברים רגילים של ימינו ייראו כך בעוד מאה שנה?