noyb תוקפת את EU על שינוי כללי הגנת הנתונים למען AI

קבוצת הפרטיות noyb, שפועלת מווינה, מתחה ביקורת על השינויים המוצעים בחקיקת הגנת הנתונים באירופה, שנועדו לפנות מקום ל-AI, וטענה שהם נוטשים את עקרונות ה-GDPR. הקבוצה, בראשותו של עורך הדין האוסטרי Max Schrems, מזהירה שהתיקונים עלולים להגיע לדיון בבית המשפט של EU.

מה מציעה הנציבות האירופית

בספטמבר הודיעה הנציבות האירופית כי תשיק "תוכנית שאפתנית" לחיזוק התחרותיות של EU, וכי "תקל משמעותית את הנטל הרגולטורי על אנשים, עסקים ומנהלות". קודם לכן הציעה EU שינויים בכללים להעיבוד נתונים אישיים לפי ה-GDPR.

במסמך הסבר נכתב כי עיבוד כזה "ניתן להצדיק באינטרס לגיטימי" כאשר הוא נחוץ לאינטרסים של בעל השליטה "בהקשר של פיתוח ותפעול טכני של מערכת AI … או מודל AI".

"הפקעה דיגיטלית"

noyb טוענת שהתיקונים ל-Article 88c שהציעה הנציבות — שבטיוטת פשרה שהודלפה של EU Council מכונה Article 88bis — יאפשרו לחברות הטכנולוגיה הגדולות להשתמש בכל הנתונים האישיים שנאספו במשך עשורים, כמעט ללא הגבלה, כל עוד הדבר נעשה "בהקשר" של AI.

לדברי הקבוצה, אנשים שמעולם לא היו לקוחות של חברת AI ושהנתונים שלהם הוזנו למערכת לפני עשורים — למשל בצ'אטים או ברשתות חברתיות — עלולים לגלות שהמידע האישי שלהם נמצא בידי חברת AI. הסכמה לא תידרש, שכן החברות ייחשבו אוטומטית כבעלות "אינטרס לגיטימי" גובר אם הן מאמנות או משתמשות במוצר AI.

Schrems אמר: "לפי ההצעות האלה, הרווחים של חברות ה-AI יגברו על זכותם הבסיסית של האירופים לפרטיות. אין זה אלא הפקעה דיגיטלית של האירופים".

הוא הוסיף כי רוב סביר של מדינות החברות ב-EU אומר כעת שאינטרסים של Elon Musk, Marc Zuckerberg, Google או OpenAI בהפקת רווחים עצומים צריכים לגבור על הזכות הבסיסית להגנת נתונים.

בתי המשפט כאפשרות האחרונה

noyb אומרת שהנציבות האירופית זנחה את סדרי העדיפויות של הגנת הנתונים לטובת לובי הטכנולוגיה. עמדת הפרלמנט האירופי הייתה מעורבת, והקבוצה מציינת שבית המשפט של EU יכול לבחון אם השינויים מתיישבים עם זכויות היסוד של EU. "בעבר פסל בית המשפט האירופי חקיקה של EU בתיקים שבהם היו הפרות פחותות בהרבה של זכויות יסוד, כמו שימור נתונים או העברת נתונים של EU לארצות הברית", נמסר בהצהרה.

noyb מוכרת בכך שהביאה לביטול שני הסכמי העברת נתונים טרנס-אטלנטיים: Safe Harbor Agreement (2015, בפרשת Schrems I) ו-EU-US Privacy Shield (2020, Schrems II). Schrems אמר שהליכים משפטיים עשויים להיות האפשרות היחידה שנותרה: "אם המחוקק איבד כל תחושת פרופורציה וכיוון, האנשים יכולים לפנות רק לבתי המשפט".