עלילת "There Will Come Soft Rains" של ברדבורי מתרחשת היום

סיפורו של ריי ברדבורי There Will Come Soft Rains נפתח בקול שעון: "היום הוא 4 באוגוסט 2026, העיר אלנדייל, קליפורניה". התאריך הזה, שהיה מזוהה זה שנים עם עתיד רחוק, הגיע סוף סוף — וקוראים שהבחינו שהלוח תואם את הטקסט סימנו זאת בשקט.

מה מתאר הסיפור

העלילה מתרחשת בבית שמתנהל מעצמו. שעון קולי מכריז את השעות; התנור במטבח מכין למשפחה ארוחת בוקר — שמונה פרוסות טוסט, שמונה ביצים, שש עשרה פרוסות בייקון, קפה וחלב — ואחר כך גורר את האוכל שלא נגעו בו אל הכיור. עכברי רובוט מנקים את הרצפה, קירות חדר הילדים מחיים חיות, על המרפסת מופיעים שולחנות קלפים ומרטינים, וקול שואל את גברת מקללן איזה שיר היא רוצה לשמוע הערב. אין תשובה, כי אין שם איש.

בית לבדו בעיר הרוסה

רק לאט מתברר הרקע: הבית הוא היחיד שנותר על עומדו בעיר של הריסות ואפר, שמקרינה בלילה זוהר רדיואקטיבי הנראה למרחקים. הקיר המערבי חרוך ושחור, למעט חמישה צלליות שנצרבו בצבע: איש מכסח דשא; אישה כפופה לקטוף פרחים; ילד קטן בידיים מורמות; כדור שנזרק; וילדה שמושיטה יד לתפוס אותו. כלב חולה נכנס אל הבית ומת.

שיר שקוראים לאיש

באותו ערב בוחר הבית באקראי שיר של שרה טיסדייל, There Will Come Soft Rains. השיר מתאר סנוניות, צפרדעים ועצי שזיף בר, ומסיק שהטבע בקושי ישים לב אם האנושות תכלה כליל. השיר מעניק לסיפור את שמו ואת טענתו: המכונה ממשיכה לקיים טקסים אנושיים לקהל שכבר אינו קיים.

איך זה נגמר

ענף שנופל שובר את חלון המטבח ומשפיל חומר ניקוי על התנור — הבית עולה באש. הבית מנסה להציל את עצמו: משאבות, עכברושי מים, מרססים בקירות וכימיקלים מהעלייה. האש מנצחת והבית קורס אל המרתף שלו. בין ההריסות ניצב קיר אחד, ובתוכו קול אחד חוזר ואומר: "היום הוא 5 באוגוסט 2026". הטקסט המלא זמין בקישור שלמטה.