מנכ״ל Splice קאקול סריווסטווה מעלה ספק בנגד מסמכי עבודה שנכתבו ב-AI

האדם נשאר במרכז ה-AI

קאקול סריווסטווה הוא מנכ״ל Splice, פלטפורמת הסאמפלים שמפיקי מוזיקה משתמשים בה ל-one-shot-ים ולולאות מלודיות. סאמפלים מהשירות הזה הופיעו בשירים כמו Money של ליזה ו-Espresso של סברינה קרפנטר. לפני Splice סריווסטווה כיהן בתפקידי ניהול ב-Flickr, ב-Yahoo, ב-GitHub וב-Adobe.

ב-Splice הוא הרחיב את הפלטפורמה עם רכישת Spitfire Audio והוביל עבודה עם AI גנרטיבי. הוא גילה ספקנית בפומבי כלפי המערכות שהוא מכנה מערכות של "לחיצת כפתור לקבלת שיר". במקום זה Splice מנסה ליצור מוצרי AI ששומרים על אנשים במרכז תהליך היצירה.

מסמכים שתומכים בשיחה אמיתית

סריווסטווה רואה במסמך שנכתב היטב ובשיחה אמיתית מולו את כלי העבודה הבלתי מוחלף שלו. Splice עובדת עקרונית מרחוק, ולכן בחברה אין את שיחות המקלחת שיכולות להיות במקומות עבודה אחרים. לדעתו, פרויקטים רבים מוצלחים מתחילים כשמישהו מבין רעיון עד הסוף, ואחרים בוחנים אותו ומעלים ספקות.

בדיוק בגלל תהליך זה הוא זהים כלפי מסמכים שנכתבו ב-AI. לפי דבריו, כשקוראים כבר לא מבינים אם מאחורי המילים עומד אדם, הדיון משתנה ומחמיר. הוא חושב שאותו עיקרון חל גם במוזיקה: טכנולוגיה צריכה לתמוך ביצירתיות האדם ולא להחליף את האדם שמקבל החלטות.

טכנולוגיה בפינת החוויה האישית

בראיון רחב סריווסטווה אמר ש-Instagram הוא המרחב המקוון האהוב עליו, כי הפיד שלו מציג לו צורות מוזיקליות בלתי צפויות. הוא גם זכר את אנטאקשארי, משחק שירים הודוי, שמשחקים במשך נסיעות ארוכות ברכב, בחתונות ובמפגשים אחרים.

התשוקה הנוכחית שלו היא שיקום מתכוני אמא באמצעות סרטוני YouTube. כשתיאר סרטון של מתכון משפחתי אחד, הוא אמר שהוא החזיר לו את מטבח אמא, והחוויה הזו קובעת את תשובתו לשאלה למה טכנולוגיה קיימת. בין היתרונות האישיים שלו הוא זיהה ג׳ז חי כמשהו ששווה להוציא עליו כסף, ומחמם כוס כגא׳ט המאכזב ביותר, כי הוא מחמם את הכוס ולא את הקפה.