A2UI: איך סוכן מתאר ממשק בלי לכתוב קוד

פרוטוקול A2UI מאפשר למודל שפה להרכיב ממשק משתמש בזמן ריצה בלי לפלוט אף שורת קוד שאפשר להריץ. במקום לבקש מהמודל JSX או HTML, מבקשים ממנו אובייקט JSON קטן שמציין איזה רכיב קיים בצד הלקוח להציג ואילו ערכים להראות בו. סקירה שפורסמה ב-dev.to עוקבת אחרי בקשה אחת מהחלטת הסוכן ועד לפיקסלים על המסך.

למה לא פשוט לשלוח קוד

החלופה המפתה היא לתת למודל לכתוב את הממשק ולהרכיב כל מה שחוזר. בהדגמה זה עובד, אבל יש לכך שלושה מחירים: כל תשובה היא קוד שאינו מהימן שרץ בהרשאות של העמוד עצמו; שום דבר לא אוכף מערכת עיצוב אחת; ואי אפשר לשמור דבר במטמון, כי הטקסט שונה בכל פעם. A2UI מזיז את הגבול הזה: המודל מייצר רק נתונים, הלקוח מחזיק בכל שורת קוד שרצה, והמודל בוחר שמות מתוך תפריט ומצביע היכן נמצאים המספרים.

שלושה תפקידים, חמש הודעות

הסוכן הוא קוד השרת ומחליט מה להציג: אילו רכיבים ובאילו ערכים. הפרוטוקול הוא פורמט התעבורה שבו ההחלטה נשלחת, והוא מתיר חמישה סוגי הודעות בלבד. ארבע נוסעות מהסוכן אל הלקוח: createSurface רושם surface מול קטלוג, updateComponents מוסיף או מחליף רשומות רכיב, updateDataModel כותב ערכים לעץ JSON של המשטח, ו-deleteSurface מפרק אותו. החמישית, action, היא ההודעה היחידה מהלקוח אל הסוכן, והתעבורה נשארת מחוץ למפרט.

גבול האמון

הבטחת האבטחה נכנסת למשפט אחד: סוכן יכול רק לתת שם לרכיב שכבר קיים בקטלוג של הלקוח, וכל ערך שהוא ממלא נחשב לנתון ולא להוראה. היא עלולה להישבר בשקט במקום אחד: במימוש קטלוג שהופך ערך בחזרה לתוכן שאפשר להריץ, למשל הזרקת HTML גולמית או href שנבנה מנתיב שלא נבדק. הפרוטוקול אינו רואה את הקוד של הרכיב, ולכן הרחבת קטלוג ראויה לאותה בחינה שמקבל קוד שרץ.

לוח מחוונים והדרך ל-v1.0

הסקירה מפנה ל-a2ui-mutual-fund-dashboard, אפליקציית Next.js בקוד פתוח שבה שאלה בשפה טבעית על קרן נאמנות הודית מייצרת לוח מחוונים: כרטיס נתונים, גרף היסטוריית NAV וסיכום בשפה פשוטה. הקטלוג קבוע בחמישה רכיבים, והמודל נשאל רק מה יופיע ואיפה, ואף פעם לא על מספרים. כל זה מוצמד ל-v0.9.1, שאותו a2ui.org מציין כגרסת הייצור הנוכחית, בעוד v1.0 הוא מועמד לשחרור. התוספת המהותית בו היא הודעה שישית, actionResponse, שמאפשרת לסוכן להשיב לפעולה מסוימת באופן סינכרוני במקום במקבץ עדכונים מאוחר.