הפד של ניו יורק: חלק העבודה בהכנסה בארה״ב בשפל של התקופה שלאחר המלחמה

חלק ההכנסה בארה״ב שמשולם לעובדים כשכר נמצא כיום ברמתו הנמוכה ביותר בתקופה שלאחר המלחמה, כך לפי כלכלני הבנק הפדרלי של ניו יורק. בפוסט שפורסם ב-24 ביוני 2026 כותבים ריצ׳רד אודולי, מיילס גרין, סרינידי נאריאנן ורייצ׳ל שו כי חלק העבודה ירד ב-1.6 נקודות אחוז מתחת לרמתו שלפני המגפה.

מדד למי מגיע התוצר

חלק העבודה מודד איזה נתח מהתוצר הכלכלי משולם לעובדים ולא להון, ולכן הוא מדד שימושי לצמיחת השכר: כשהוא יורד, התפוקה, המחירים או שניהם גדלים מהר יותר מהשכר. במשך רוב התקופה שלאחר המלחמה הוא נע סביב 63 אחוז. מתחילת שנות האלפיים החל בירידה מתמשכת, עם צניחה חדה במיוחד במהלך המשבר הפיננסי העולמי. לאחר התייצבות בשנות ה-2010 הוא ירד שוב אחרי המגפה.

קרוב יותר לתבנית שלפני 2000

מעקב אחר חלק העבודה סביב מיתונים קודמים מלמד שהמסלול שלאחר הקורונה דומה למחזורים שלפני 2000: עלייה חדה, ירידה מתונה ואחר כך התיישרות. לעומת זאת, אחרי מיתון הדוט-קום והמשבר הפיננסי הירידה בשלב ההתאוששות הייתה תלולה יותר, וחלק העבודה לא התאושש באופן משמעותי. לפי המחזורים המוקדמים, כותבים המחברים, כדי לראות עלייה מחודשת בחלק העבודה יהיה צורך בהתרחבות ארוכה יותר.

הקצאה מחדש לא הייתה המנוע

מכיוון שענפים נבדלים בעצימות העבודה — הבריאות והחינוך נשענים יותר על זמן העובדים והמומחיות שלהם, בעוד הייצור והחקלאות נשענים יותר על מכונות — מעבר תוצר בין סקטורים יכול היה להוריד את חלק העבודה הכולל. המחברים בונים מדד להקצאה מחדש על בסיס חלקי התפוקה הסקטוריאליים ומגלים שאמנם ההקצאה מחדש זינקה עם פרוץ המגפה, אך לאחר מכן התמתנה והתייצבה ברמה נמוכה, בניגוד למיתונים קודמים שבהם היא נמשכה והתגברה.

פירוק בשיטת shift-share של חלק השכר, שאינו כולל תגמול לא כספי, מצביע לאותו כיוון. בשלושת אפיזודות המיתון האחרונות — 1999–2004, 2007–2012 ו-2019–2024 — הירידה בחלק השכר הכולל נבעה כולה משינויים בתוך הענפים, בעוד מעבר תוצר בין סקטורים תרם דבר או מעט מאוד. המחברים מסיקים שהירידה שלאחר הקורונה עוקבת אחר אותן תבניות מחזוריות ואותם כוחות פנים-ענפיים כמו מיתונים קודמים.