הסיפור של ריי ברדברי "יבואו גשמים רכים": משנת 1950, מתרחש ב-4 באוגוסט 2026

הסיפור הקצר "יבואו גשמים רכים" של ריי ברדברי, שפורסם ב-1950 ונכלל בקובץ "כרוניקות מאדים", מתרחש ביום אחד בלבד: 4 באוגוסט 2026, בעיירה אלנדייל בקליפורניה. כעת, כשהתאריך הגיע, הטקסט שב ומסתובב כאחד התיאורים המוקדמים והחדים ביותר של בית אוטומטי לחלוטין — ושל מה שעושה בית כזה כאשר דייריו נעלמו.

בית שמקפיד על השגרה

הסיפור נפתח בבית ריק שמתנהל בדיוק לפי התוכנית. שעון קולי מעיר את הדיירים בשבע; תנור המטבח מוציא שמונה פרוסות טוסט, שמונה ביצים, שש-עשרה פרוסות בייקון ושתי כוסות קפה; קול מהתקרה מכריז על התאריך, על יום הולדת, על יום נישואין ועל החשבונות לתשלום. עכברי רובוט מנקים את הרצפות, ממטרות הגן משקות את הדשא, ודלת המוסך נפתחת למכונית שלעולם לא יוצאת. איש אינו עונה, כי העיר סביב הבית היא עיי חורבות ואפר; על הקיר המערבי נותרו חמש צלליות חרוכות — איש כוסח דשא, אישה קוטפת פרחים, ילד, כדור וילדה.

כלב, שיר ואש

כלב מורעב נכנס הביתה ומת בסלון; מכונות הניקוי נושאות את גופתו למשרפה. בערב שואל הבית את גברת מקללן איזה שיר היא רוצה, ומשלא נענה קורא את "יבואו גשמים רכים" של שרה טיסדייל (1918) — השיר שעל שמו נקרא הסיפור, הנגמר בדימוי של אביב ש"בקושי היה שם לב לכך שנעלמנו". בשעה עשר הבית מתחיל למות: ענף עץ מתרסק דרך חלון המטבח, בקבוק חומר ניקוי מתנפץ על התנור ומתלקח. הבית נלחם באש במים ובסילוני קצף כימי ירוק, עד שמשאבה נעצרת, "המוח" שבעליית הגג מתנפץ והמבנה קורס. עם עלות השחר נותר קיר אחד בלבד, החוזר ואומר: "היום הוא 5 באוגוסט 2026..."

מדוע משתפים אותו מחדש

רוב מה שברדברי דמיין — עוזרים קוליים שקובעים את סדר היום, בישול מתוכנת, רובוטים לשוטף רצפות, השקיה אוטומטית וחדר ילדים שמקרין תמונות — נקרא כיום כרשימת מוצרי בית חכמים. דווקא החפיפה הזאת, ואליה התאריך שבטקסט, הן שהחזירו את הסיפור לתפוצה. בקובץ ה-PDF הסרוק הזה הוא מודפס לצד "הולך הרגל" (1951), סיפור נוסף של ברדברי על האדם האחרון שמטייל להנאתו בעיר בשנת 2053; ניידת המשטרה היחידה שנותרה, שאין בה נהג, עוצרת אותו ולוקחת אותו אל "המרכז הפסיכיאטרי לחקר נטיות רגרסיביות". שני הסיפורים יחד מציגים בתמצית את עיסוקיו הקבועים של ברדברי: נוחות הטכנולוגיה, והחברה שנבנית סביבה.