המלחמה המתעצמת של צוקרברג בנחשפת שרה וין-ויליאמס

ספר זיכרונות, חוזה וקנס של 11 מיליון דולר

שרה וין-ויליאמס, לשעבר ראש צוות יחסי החוץ של פייסבוק, פרסמה ספר זיכרונות בשם ״Careless People״ על מה שראתה בתוך החברה. כפי שמתאר קורי דוקטורוב בניוזלטר Pluralistic, הספר מתעד התנהלות מוסדית פסולה — ובכלל זה, לדבריו, עידוד מודע של רצח עם במיאנמר — וגם את התנהגותם האישית של בכירים, בהם שריל סנדברג ומארק צוקרברג.

חוזה ההעסקה שלה חייב אותה לשתיקה בשלושה סעיפים: אי-גילוי, איסור השמצה ובוררות מחייבת שהרחיקה אותה מבתי המשפט. לאחר הפרסום, הבורר של מטא — עורך דין שמטא משלמת לו במקום שופט — הורה לה לעולם לא לקדם את הספר ואף לא לדבר עליו, ופסק לטובת מטא 50,000 דולר על כל ביקורת, סכום שחצה במהרה 11 מיליון דולר. לדברי דוקטורוב, סכום זה עולה בהרבה על נכסיה והכנסותיה האפשריות של וין-ויליאמס ובעלה, עיתונאי ב״Financial Times״.

שתיקה על הבמה ובחנות הספרים

היא הקפידה על כך בקפדנות. באירוע בלונדון עם דוקטורוב להשקת ספרו ״Enshittification״ היא שתקה ופניה נותרו חסרות הבעה בכל פעם שעלה נושא מטא, ולא חתמה או מכרה ספרים לאחר מכן. כשזכתה בפרס הספר הבריטי היא לא נאמה, וכריכת ספרה טושטשה על המסך; היא נאמה בשם שותפתה לזכייה, וירג'יניה ג'ופרי המנוחה.

בפסטיבל היי, שם הייתה אמורה להופיע עם טים וו וקרול קאדוולאדר בנושא שאינו ספרה, מטא שלחה איום משפטי לפסטיבל ולעצמה, בטענה שכל דיבור פומבי יפר את צו הבורר. היא עמדה בדממה מוחלטת במשך שעה בעוד השניים ניהלו את הדיון, ו״Careless People״ הוסר מחנות הספרים של הפסטיבל בימים שבהם הופיעה. לאחר מכן מטא הודיעה לה שהופעתה השקטה והקפואה היא הפרה נוספת, ושהיא תבקש פיצויים נוספים.

זה דחף אותה לפעול: היא תבעה לבטל את החוזה, ועורכי דינה פרסמו את מסמכי התיק, ובהם הצהרה בת 285 עמודים המתארת עד כמה הרחיקה לכת כדי לציית.

מדוע מטא ממשיכה להסלים

ההתנגדות הברורה היא אפקט סטרייסנד: כל איום חדש מוכר עוד עותקים של ספר שהוא ממילא רב-מכר במקום הראשון של הניו יורק טיימס. דוקטורוב טוען שהחברה מודעת לכך ורואה בזה מחיר שווה. הוא מציע שלוש סיבות: מטא עשתה דברים גרועים יותר מאז עזיבתה של וין-ויליאמס; היא מפטרת אלפי עובדים לאחר שהימור ענק על בינה מלאכותית לא השתלם; והשמדת חושפת אחת בולטת משתקת אלפי עובדים לשעבר כדי שלא ידברו על חטאים חמורים יותר.

דוקטורוב ממסגר את הפרשה בסיפור ישן: פעילים בבלארוס תחת אלכסנדר לוקשנקה ערכו פלאשמובים — אכלו גלידה בכיכר ציבורית — והוכו ונגררו משם. המשמעות של ענישה על המעשים התמימים ביותר, הוא טוען, היא המסר שאיש אינו מוגן. לוקשנקה היה מוכן להיראות ליצן; צוקרברג, לפי דוקטורוב, מוכן להיראות כבריון דק-עור, ובלבד שאלה שהוא רוצה להשתיק יישארו מפוחדים מכדי לקרוא תיגר.