Attention is all you have: כיצד פידים ממליצים חוטפים את תשומת הלב ולמה כדאי אינטרנט איטי יותר

בלוג הטכנולוגיה alicegg.tech פרסם ב-21 בספטמבר מסה בשם "Attention is all you have" על האופן שבו אלגוריתמי ההמלצות השתלטו על הבחירה במה אנחנו מסתכלים, ועל מה דרוש כדי לחזור לשימוש מחושב יותר באינטרנט.

הטקסט נפתח באפקט הטטריס — אחד הניסויים הקלים ביותר לשחזור בפסיכולוגיה: מי שמשחק ב-Tetris מדי יום במשך כמה שבועות מתחיל לזהות צורות טטרומינו בעננים, בבניינים ובחפצים יומיומיים, ולעתים הן מופיעות לנגד העיניים גם לפני השינה.

תשומת לב שאחרים חוטפים

המסקנה הפשוטה של המסה: מה שאנחנו מקדישים לו תשומת לב לאורך זמן מעצב בסופו של דבר את המחשבות שלנו. כך נרכשים כישורים ורעיונות חדשים, ולכן חשוב מי מחליט מה יופיע על המסך שלנו. לעתים קרובות מדי זו אינה הבחירה שלנו.

יוטיוב יודע שהמשתמש אוהב בישול ושידורי אמנות, ובכל זאת מציע סרטונים על בועת הבורסה, ההתחממות הגלובלית או המלחמה באיראן, מפני שגלילה קדחתנית מחזיקה אנשים זמן רב יותר ומגדילה את מספר הקלקות הפרסום. ספוטיפיי תרכיב פלייליסט לפי הטעם שלכם ותשבץ בין השירים האמיתיים תוכן מילוי שנוצר בבינה מלאכותית — פרשנות המסה היא שכך נמנעים מתשלום תמלוגים לאמנים אמיתיים. לינקדאין קוברת חדשות קריירה מועילות בין דעותיהם של זרים גמורים, שלפי הטקסט מקדמים דווקא את מה שמיקרוסופט השקיעה בו. ואם תשאלו את רדיט לדעה על מוצר, ייתכן שהתשובות הן כבר שיחה בין מודלי שפה לטרולים.

"כשנותנים למישהו אחר להכתיב מה יופיע על המסך, זה כמו למסור לו את המפתח למוח", נכתב במסה.

איך נראה האינטרנט לפני הפידים

חלקו השני של החיבור נזכר בתקופה שבה לא היה אפליקציה אחת שאפשר לפתוח ולבקש ממנה לבדר אותך. במקום זאת היו כמה עשרות סימניות, כל אחת למטרה מוגדרת: אתר לחדשות משחקי וידאו, עמוד עם מדריכים, בלוג אנימה שלא התעדכן בתדירות מספקת, וויקי על סדרת טלוויזיה משנות התשעים.

גם תוכן רע היה קיים — במסה מוזכרים Encyclopedia Dramatica ו-Rotten.com — אבל כדי להגיע אליו נדרש מאמץ מכוון. איש לא היה מציע תמונות של ילדים מתים או תעמולה ימנית קיצונית לאחר מתכון לפנקייק או סרטון של חתול.

האינטרנט האיטי עוד כאן

האינטרנט המכוון לא נעלם, טוענת המסה: הוא רק נקבר מתחת לאינטרנט התאגידי. חזרה לבלוגים, לקוראי RSS ולמדריכים שלא הושלמו במקום גלילה בסרטונים קצרים מחייבת להתרגל למשהו לא שגרתי — תוכן שאינו אינסופי ואינו מתעדכן בכל קליק.

ההבדל בין אז להיום הוא הקורא, מסכמת המסה. הרגל משתנה רק בחזרה עליו, ואם מקדישים לכך מספיק תשומת לב, בסוף משהו נלחץ במוח.