שאיפות ואבהות: מאמר על המתח בין קריירה למשפחה

ניקולס שריאר, מהנדס תוכנה ומייסד, פרסם בבלוג האישי שלו מאמר בשם "Being ambitious and being a dad", שבו הוא מתאר את המתח בין קריירה שאפתנית בהייטק לזמן שגידול ילדים דורש. זהו תיאור אישי ולא מחקר, אך הוא נוגע בשאלה שמעטות כל כך מופיעות בצורה ישירה בבלוגים של מהנדסים.

נקודת פתיחה: הודאה

שריאר נזכר שבתקופת Y Combinator הוא לא סיפר לאיש על בתו בת השבעה חודשים. כמה שנים אחר כך יש לו שני ילדים, כלב ולוח זמנים צפוף מאוד. העבודה שלו, הוא כותב, הייתה פעם החיים שלו; כעת החיים מתחרים בה. כנקודת מוצא הוא מביא ציטוט ממאמרו של פול גרהאם "Having Kids": ילדים מפחיתים את הפרודוקטיביות, ואם סדר העבודה כבר היה מסודר, פשוט נשאר פחות זמן לעשות אותו.

מה מלמדות הביוגרפיות

המחבר, שאומר שקרא ביוגרפיות רבות של מייסדים, מגיע למסקנה שהוא עצמו מכנה לא נוחה: רוב מי שהוא מעריץ היו הורים גרועים. הוא מזכיר את סטיב ג'ובס, אלברט איינשטיין, אילון מאסק, אדיסון, פורד ופרארי, ומציין שבין השורות של ביוגרפיות רבות של מייסדים כתובה דווקא סיפורו של הורה גרוע. לגבי איינשטיין הוא מוסיף בהערת שוליים שלא ברור אם הילד ננטש או מת בגיל צעיר.

בחירה אחרת

שריאר כותב שהוא מכיר הורים שאפתנים רבים, ורובם עושים בחירה שהוא מסרב לעשות: להעביר את ההורות לאחרים. הוא דוחה את תיאוריית "הזמן האיכותי" ואומר שהוא מאמין בהגדלת כמות הזמן עם הילדים; לדעתו אין כאן תפוקה שולית פוחתת. הקושי הוא שהזמן הזה נחוץ ביותר דווקא כשהילדים קטנים — בדיוק בתקופה שבה שיא הקריירה שלו. השוואה בין התפוקה שלו כהורה לזו שלו בלי ילדים מראה פער ניכר.

הגדרה מחדש של שאפתנות

בניגוד לפול גרהאם, שכתב שלילדים עשויה להיות השפעה של הפחתת השאפתנות, שריאר אומר שהוא אינו פחות שאפתן — הוא שאפתן גם בלהיות אבא טוב. הוא מודה שאבא טוב והישגן גדול נדירים יחד, אך "נדיר" אינו "אף פעם", ומציין את פול גרהאם, DHH, ג'ף דין ומארק צוקרברג. השיטה שלו פשוטה: מיקוד, אי ביזבוז זמן על שטויות, שיפור מתמיד של הביצוע, שמירה על הבריאות וכללים ברורים — ארוחות ערב עם הילדים בימות השבוע וסופי שבוע למשפחה. המשפט האחרון במאמר פונה גם לקורא: "היה שאפתן מספיק כדי להיות אבא שאפתן".