הנציבות האירופית מחזירה את סוגיית הפתחים האחוריים בהצפנה באסטרטגיית ProtectEU

אסטרטגיית הביטחון הפנימי החדשה של הנציבות האירופית, ProtectEU, מחזירה לסדר היום את סוגיית הגישה הממשלתית לתקשורת מוצפנת. היא מוצגת כ"חזון ותוכנית עבודה" רב-שנתית, ואינה מגיעה עדיין להצעות חקיקה קונקרטיות.

מה כתוב באסטרטגיה

בהודעה לעיתונות של הנציבות מתוארת תמונת האיומים כך: לחץ גובר מצד מדינות עוינות, ארגוני פשיעה ומחבלים ש"פועלים יותר ויותר ברשת", לצד זינוק בפשיעה קיברנטית ותקיפות על תשתיות קריטיות. על הרקע הזה האסטרטגיה מכסה שישה תחומים, שאחד מהם הוא "כלים יעילים יותר לאכיפת החוק" — ושם מגיע ההצפנה המקוונת למוקד.

בתיאור הדרך שבה עשוי להיבנות הבסיס לחיוב בפתחים אחוריים בהצפנה, המסמך נעזר בלשון נקייה: הוא מדבר על מפות דרכים ל"גישה חוקית ויעילה לנתונים עבור אכיפת החוק" ועל חיפוש "פתרונות טכנולוגיים לגישה לנתונים מוצפנים". מפת דרכים טכנולוגית נפרדת בנושא הצפנה אמורה לסייע במציאת הפתרונות האלה.

מי נושא בסיכון

האסטרטגיה מבטיחה שהביטחון הקיברנטי והזכויות הבסיסיות יוגנו עם יישום המנגנון העתידי. המבקרים טוענים שאיש אינו יכול להבטיח הבטחה כזו: פתח אחורי, מרגע שהוא קיים, זמין למעשה לכל השחקנים — כולל אותן מדינות עוינות וארגונים לא-מדינתיים שהאסטרטגיה אמורה להתגונן מפניהם.

הבעיה המרכזית היא שהצפנה מספקת גם את הפרטיות של התקשורת שאכיפת החוק רוצה להגיע אליה וגם את ההגנה הטכנית של אותה תקשורת, של עסקאות פיננסיות ועוד. זו הטענה שחברות טכנולוגיה וארגוני זכויות דיגיטליות מעלים בכל פעם שיוזמות כאלה עולות. האיחוד האירופי אינו הממשלה הראשונה שמחפשת דרכים לחקוק סביב הצפנה, אך ההתנגדויות חוזרות על עצמן בכל פעם.

ריכוזיות: SIAC ו-Europol

נקודות בולטות אחרות ב-ProtectEU נוגעות לריכוזיות. האחת היא הגברת שיתוף המודיעין בין המדינות החברות לבין יכולת הניתוח המודיעיני המרכזית של האיחוד (SIAC), המוצגת כדרך "לצפות מראש" איומי ביטחון.

השנייה היא הענקת סמכויות נוספות לסוכנות אכיפת החוק של האיחוד, Europol, כולל בחקירות חוצות-גבולות ובהיקף רחב, ובכך להפוך אותה, בלשון המסמך, ל"סוכנות משטרה מבצעית באמת". למדינות החברות מובהר כי המטרה היא לחזק את התמיכה בהן.