״עשו את זה בכל זאת״: מסה של מפתח על יצירה בעידן הבינה המלאכותית

מסה על עבודה יצירתית

המפתח ג׳ואל אוטר פרסם מסה שבה הוא מתאר שבוע קשה: לא פיצוץ דרמטי, לדבריו, אלא קריסה פנימית, שבה הנחישות והמוטיבציה שלו הלכו והתפוררו. הוא כותב את הדברים בחלקם למי שעובר את אותו הדבר, ובחלקם לעצמו בעתיד.

הסיבה מוכרת לכל מי שעובד בתחום יצירתי: בינה מלאכותית יוצרת והפיחות המתמשך בערכם של העבודות של יוצרים. בצד התוכנה, שבו הוא עובד בעיקר, המצב נראה לו מעורפל יותר; באמנות חזותית, לדבריו, התוצרים של בינה מלאכותית גרועים — במובן מסוים אנטי־אמנות, מביכים למראה. הוא מוסיף שכמעט כל מפתח שהוא מכיר השתנה בשנתיים האחרונות, ומגדיר את התקופה כסוערת ביותר לזיכרונו בהנדסת תוכנה. לדעתו, הכחשה של העובדה שמודלים לשוניים גדולים טובים באמת ביצירת קוד היא מרוץ נגד קו סיום שזז.

כלים קטנים ופרומפט אחד

אוטר מדגיש שאין בכוונתו לשכנע איש. עמדתו שלו פשוטה: הוא אינו נהנה לתכנת עם עוזר קוד, התוצר לא מרגיש שלו, והוא אינו מתגאה בו. מה שמפריע לו ביותר הוא שדברים קטנים שהוא היה גאה בהם זמינים כעת לכל אחד. הוא מזכיר את מחליף ענפי ה־git האינטראקטיבי שלו — כלי שהוא משתמש בו כל יום ושעמיתים שיבחו; היום כל אחד יכול להזמין כלי כזה בפרומפט. הוא מודה שהוא זקוק להכרה מהסביבה כדי לחוש סיפוק.

אותו לחץ מורגש גם במשחקים. לדבריו, השפל שלו נגרם בעקבות פוסט של המעצב זאק גייג׳ שלפיו יצירת משחקים הולכת ונעשית דומה יותר ליצירת מוזיקה. התובנה נראתה לו נכונה אך הרסנית: שנים של לימוד בניית משחקים נראו לפתע כבזבוז.

Uncamera ושלושה נתיבים אפשריים

שיחה עם המעצב והמהנדס שאד שינתה את המסגרת. הפרויקט שלו, Uncamera, הוא אפליקציית מצלמה ל־iOS שמשתמשת בנתונים גולמיים מהחיישן ובטבלאות המרה במקום בפילטרים של עיבוד אחרי הצילום, כדי ליצור תמונות שנראות כמו צילום פילם. הוא נבנה כולו בלי בינה מלאכותית יוצרת — בדיוק מהסיבה שאוטר מציין: הסיפוק נמצא בעשייה עצמה.

אוטר מסיק שפתוחים לפניו רק שלושה נתיבים: להתחיל להשתמש בבינה מלאכותית יוצרת כדי להרגיש שהוא עומד בקצב — ולאבד את ההנאה שבעבודה; להפסיק ליצור לגמרי, שלדעתו אינו אפשרות אמיתית לאדם יצירתי; או להמשיך ליצור בדרך שנעימה לו, להמשיך ללמוד ולהמשיך לעשות זאת בדרך הקשה, בלי הצדקה אחרת מלבד הרצון. את הדרך הקשה הוא כבר בחר, הוא מציין: מנוע משחקים משלו ב־C++, ולא Unity, Godot או Unreal. מעולם לא היה מדובר במהירות, אלא בהנאה ובלמידה — ובמילים שחותמות את המסה: זו הסיבה שאנחנו יוצרים משחקים, וזו הסיבה שאנחנו יוצרים דברים בכלל.