הטור האחרון של Poul-Henning Kamp מזהיר מפני עתיד הקוד הפתוח

טור שהחזיק שני עשורים

פול-הנינג קאמפ, מפתח ותיק של FreeBSD ומחבר מטמון ה-HTTP בשם Varnish, פרסם את החלק האחרון של הטור שלו, “Bikeshed”, ב-ACM Queue. הטור החל לפני כמעט 20 שנה, הוא כותב, אחרי שאלה מקרית אחת. החלק האחרון נושא את הכותרת המשנית “Please make my predictions come out wrong”.

סקירת קוד ב-LLM: שימושית, אבל לא מהפכה

קאמפ ספקן לגבי הגל הנוכחי של סקירת קוד בסיוע LLM. הוא מתאר דפוס שראה עם כל כלי איכות קוד שניסה, מהכלי lint שקרא עליו ב-1984 ועד לניתוח הסטטי של Clang: יומיים של ממצאים מרשימים, כמה באגים אמיתיים בימים שלאחר מכן, ועד השבוע השני — שום דבר נוסף. על בסיס זה הוא חושד שכבר פורסמו יותר ממחצית מהבאגים ברשימת “הבאגים הגרועים ביותר שנמצאו בכלי LLM”.

הוא משווה את המודלים למנועי שחמט שמחפשים רחב ועמוק יותר מהמוח האנושי, ורואה בכך רווח אמיתי לעבודת אבטחה. השאלה הפתוחה היא כלכלית: עלויות האימון משולמות מראש, ואילו המשקלים שנוצרו צריכים להימכר מיליוני פעמים כדי להניב רווח. בעוד תעשיית הקולנוע עוטפת את עצמה בהגנת זכויות יוצרים, מפתחי LLM טענו ל“שימוש הוגן” בתביעות הפרה, ולכן לא ברור מי יאמן את הדור הבא של המודלים אחרי שהבועה תתפוצץ.

אימות גיל ובעיית האחריות

החצי השני של הטור פסימי יותר. קאמפ טוען שאימות גיל מחייב שלמות תוכנה מאושרת בקריפטוגרפיה: מישהו צריך לחתום שמערכת הפעלה ראויה לאמון, ואף אחד לא יעשה זאת אם המשתמש יכול לשנות את הקוד ולקמפל אותו מחדש. התוצאה הסבירה, הוא כותב, היא מודל של חנויות אפליקציות מגודרות, שבו רק ליבות מאושרות יכולות לספק את האישורים המשפטיים הדרושים לגלישה ברשת, ורק תוכנות שלא שונו ואושרו יכולות לפעול מחוץ לסביבת ההרצה המוגנת של הדפדפן.

חלק מהבעיה, לדעתו, נובע מההצפנה: אחרי חשיפות סנודן התעשייה הצפינה הכול, וכעת מדינות מנסות לצאת מהפינה שאליה נדחקו — ולכן יאבד יותר פרטיות מהנדרש. לדחיפה האירופית לריבונות דיגיטלית יש אפקט דומה. בהיעדר חלופה אירופית ל-Google, Apple, Microsoft או Meta, ובהינתן שרישיונות קוד פתוח כוללים מה שהוא מכנה סעיף “אל תאשימו אותי”, ממשלות זקוקות לגורמים שאפשר להטיל עליהם אחריות. הפטורים לקוד פתוח בחקיקה האירופית, ובמיוחד בחוק החוסן הקיברנטי, פוקעים ברגע שפרויקט הופך לרווחי.

מתחזקים וסוף עידן

קאמפ מצפה שמודל “הדיקטטור הנדיב לכל החיים”, שאליו הוא עצמו שייך, ייעלם. פרויקטי קוד פתוח משמעותיים, הוא חוזה, יתוחזקו בידי ועדות שממנה נאמן או חברה, כי מעטים ייקחו על עצמם עבודת תחזוקה ללא תשלום בעוד אחרים מרוויחים ממנה. ממה שנקרא FOSS כפי שהוא מכיר יישאר רק היכולת לקרוא את קוד המקור — ואולי לקמפל אותו, בתנאי שלא משנים דבר. הוא מסיים בתיאור העזרה שהגיש לחבר בהתקנת Ubuntu על מחשב נייד חדש, ומודה שהוא שונא עד כמה זה נראה כמו העתיד.