תעבורת IPv6 של גוגל עברה 50%, בעוד APNIC Labs מודדת 42%

הסטטיסטיקה של גוגל חצתה לראשונה את רף 50 האחוזים: כמחצית מהמשתמשים שמגיעים לשירותי החברה עושים זאת כעת דרך IPv6. הנתון מבוסס על הניטור הרציף של גוגל אחרי זמינות IPv6 בקרב משתמשיה, ובלוג של APNIC הוצג כאבן דרך משמעותית.

שתי מדידות, שני מספרים

תוכנית המדידה של APNIC עצמה, שמפעילה APNIC Labs, רושמת 42 אחוזי תמיכה ב-IPv6 בעולם — פער גדול דיו כדי לדרוש הסבר. APNIC Labs מפיצה את הבדיקות שלה דרך פרסום מקוון ברשת Google Ads, שמופיע בדפדפנים, במשחקים ובאפליקציות בכל מקום שבו מפורסמות מודעות גוגל. התוכנית שואפת לחשיפה הרחבה ביותר, אינה מחזיקה מידע מזהה, ומפרסמת רק צבירורים ברמת ספק, כלכלה ואזור.

הפער נובע מהשקלול. מכיוון שהביקוש לפרסום — ובעקבותיו נפח הדגימות — משתנה מיום ליום ומשוק לשוק, אין לאגד את מספרי הדגימות הגולמיים למספר עולמי אחד. APNIC Labs מאגדת את התמיכה הנמדדת בכל כלכלה ומשקללת אותה לפי מספר המשתמשים המשוער באינטרנט באותה כלכלה, תוך שימוש במקורות חיצוניים כמו נתוני הבנק העולמי. לכן הודו, סין ואינדונזיה תורמות באופן יחסי יותר למספר העולמי מכפי שנפחי הדגימות היומיים היו מרמזים.

האימוץ נראה אחרת בכל כלכלה

גוגל אינה מפרסמת סטטיסטיקת IPv6 לפי אזור, והנתונים שלה לפי כלכלה מוגבלים לסכומים כוללים, כך שקשה לקרוא את צורת האימוץ מהמספרים שלה בלבד. נתוני APNIC Labs מראים שכלכלות בודדות — ובהן הודו, וייטנאם וסעודיה — עוקבות אחרי עקומות שונות במידה ניכרת מהממוצע העולמי. ברמת כלכלה בודדת תוצאות APNIC תואמות בדרך כלל את הסכומים של גוגל ואת הנתונים של Cloudflare, Akamai ו-Cisco, בעוד המדד העולמי של APNIC נוטה להיות נמוך מזה של גוגל.

לחיות בעולם דו-פרוטוקולי

את הדרך הארוכה אל 50 האחוזים קוראים לעיתים כהוכחה לכישלון מערכתי. APNIC טוענת ההפך: פריסת IPv6 דרשה מאמץ טכני ניכר והשקעות הון, וספקים שבנו בעבר רשתות IPv4 בנות-קיימא מסחרית ביקשו כמובן למקסם את התשואה על ההשקעה. מצטרפים חדשים — בעיקר בסלולר, כמו רשת Reliance Jio בהודו — ראו ב-IPv6 בחירה רציונלית משום שהוא יכול להפחית את עלות הבעלות הכוללת.

האינטרנט של היום משלב IPv4 ישיר, IPv4 שעובר תרגום כתובות בבית או ב-CGNAT ברמת המפעיל, ו-IPv6 — וניהול התרגום הזה אינו פשוט מהותית מהחלופות, ולכן הטענה ש'IPv4 עובד מצוין' מתעלמת מהמורכבות התפעולית שכבר קיימת. את יכולת ההשתלבות סיפקו שכבות גבוהות יותר: TCP, UDP ו-QUIC פועלים בלי תלות בגרסת ה-IP שמתחתם. כשתמיכת dual-stack מקורית חסרה, הסיבה היא לרוב מעשית — מורכבות תפעולית או דרישות חוקיות בנוגע לגישה לנתונים ולמיקום גיאוגרפי. מסקנת בלוג APNIC: IPv6 משמש כעת כל יום, ברשתות קוויות וסלולריות, בכלכלות מפותחות ובמתפתחות כאחת.