הקשר הבטוח לשרוכים של איאן: לולאה כפולה שלא משתחררת

הקשר הבטוח לשרוכים — הידוע גם כ"קשר הלולאה הכפולה" — הוא וריאציה על הקשר הדו־לולאתי המוכר, עם סיבוב אחד נוסף. לפי התיעוד באתר השרוכים של איאן פיגן, הוא דורש כמעט פי שניים מתיחות כדי להשתחרר לעומת קשר השרוכים הרגיל או "קשר איאן" המהיר יותר.

איך קושרים את הקשר

השיטה סימטרית ומתחילה בשתי הלולאות שרוב האנשים ממילא יוצרים. תחילה קושרים קשר התחלתי רגיל שבו הקצה הימני מונח מעל השמאלי, ואחר כך מקפלים את שני הקצוות על עצמם ויוצרים לולאות — אלה שמכונות "אוזני ארנב".

לאחר מכן מצליבים את הלולאה הימנית מעל השמאלית כך שהיא נמצאת מלפנים, ואת הלולאה שנמצאת כעת מימין מלפפים סביב זו שמשמאל. עד לנקודה הזו הרצף זהה לחלוטין לקשר הדו־לולאתי הרגיל.

ההבדל מגיע עכשיו: במקום ללפף את הלולאה השמאלית מלפנים, מלפפים אותה מאחור, כך שקצוות שתי הלולאות נמצאים משני צדדיו של החור שבמרכז. את שני הקצוות משחילים דרך אותו חור — אחד יוצא מלפנים והשני מאחור — ומושכים את הלולאות חזק. המבנה המסובך מהשלב הקודם מסתדר מעצמו לקשר אחיד ומוגמר.

למה הוא מחזיק

הבדיקות של פיגן עצמו מראות שהקשר דורש כמעט מתיחות כפולה כדי להשתחרר. היתרון הזה חשוב היום יותר מאשר בעבר, משום שנעליים רבות נמכרות עם שרוכים עגולים וחלקלקים שמשתחררים מעצמם במהלך היום.

הוא מתאים גם למי שמעמיס על הנעליים: רצים וספורטאים, מטפסי הרים, רקדנים וימאים שנעלי הסירה שלהם נרטבות כל הזמן.

כשהתוצאה נראית לא נכונה

קשר מוגמר שיוצא עקום, כשהלולאות מצביעות לכיוון העקב, מעיד בדרך כלל על כך שקשר הפתיחה נקשּר בכיוון ההפוך. כך נוצר קשר לא מאוזן שיושב עקום ומשתחרר בקלות רבה יותר; אותה בעיה עומדת בבסיס "קשר הסבתא" המוכר. קשר שנראה מסובך, או שקצותיו בולטים מלפנים או מאחור, מעיד בדרך כלל על כך שהשרוכים לא הסתדרו לגמרי בזמן ההידוק.