הפתרון אולי הוא לבטל את המינוי שלי ל-AI

עשרים פרויקטים שאיש לא ביקש

דייוויד וילסון, שכותב בבלוג thoughts.hmmz.org, פרסם ב-31 במאי חשבון נפש: הרשימה של מה שבנה בעזרת עוזרי AI ארוכה, וכמעט שום דבר בה לא היה צריך להתקיים. ברשימה נמצאים מערכת זיהוי דיבור ב-Rust, שכפול שולחני של Jellyfin עם GStreamer ו-Qt Quick, שכפול של Invidious ב-Python ו-yt-dlp, העתק מדויק של notepad.exe מ-Windows 95 ב-FLTK שהועבר מקוד המקור של Wine, כלי OpenCV שסופר זרימת תנועה ממצלמות רחוב ציבוריות, משחק מכוניות תלת-ממדי שנבנה על הפרוטוקול של משחק רשת קיים, ושכפול HTML של ממשק Lightroom שמעולם לא קיבל צד שרת.

רק ה-SaaS שכתב ב-Rust מחזיק בערך מתמשך. את השאר הוא לא יכול להרשות לעצמו לתחזק — "לא מבחינת זמן, מחויבות, אמונה, קשב או נכונות להוציא טוקנים". אתר חדשות אזורי שלא התכוון לבנות, שרץ על Python ו-Flask, כבר מקבל תנועה אמיתית; המחבר עצמו מכנה אותו "נטל, בלי ספק".

"מגבר ADHD תרמו-גרעיני"

הבעיה אינה המודלים עצמם אלא מה שהם עושים לקשב. וילסון מכנה את הטכנולוגיה "נוראית לקשב" ו"מגבר ADHD תרמו-גרעיני", ואומר שראה את אותה תוצאה אצל כל חבר בוגר: שלושה מסכים, פרויקטים שאינם קשורים זה לזה, ומעט מדי מחויבות כדי שהזמן ישתלם. בראיון עבודה לאחרונה אמר המראיין שהצוות "די קל" בשימוש ב-AI — שלכל אחד יש עד חמישה חדרים שבהם הוא מנהל את הסוכנים שלו. וילסון חש כיווץ בבטן.

חיכוך שווה קשב

הוא בחן את הרעיון על עצמו. צינור שהפך הודעות קוליות בטלגרם לפוסטים מוגמרים בפורמט Opus באמצעות זיהוי דיבור יצר "זבל חסר רסן": כשמסירים את המאמץ, מסירים גם את המחויבות, ואיתה את הקשב שמייצר משהו ששווה לקרוא. אנגלית דיבורית, לטענתו, היא רעש בקצב סיביות נמוך; כתיבה טובה מעבירה מידע בקצב סיביות גבוה במושגים מעוצבים היטב. המסקנה: כל עוד איכות חשובה, כתיבה ביד לעולם לא תתיישן.

יותר שימוש הוא המוצר

וילסון הוריד את המינוי שלו לרמת Pro בתקווה שמכסה תגביל אותו, ואז עבר ל-Codex בתקופת שירות גרועה ב-Claude — ממשק שורת הפקודה נוח יותר ומהיר באופן ניכר, הוא מציין — והשימוש בכל זאת זחל בחזרה למעלה. הכלים בנויים להפך מריסון: שאלו את ChatGPT שאלת כן/לא והוא בכל זאת יצרף שאלת המשך כדי להמשיך את השיחה. המחבר מצטט את קאל ניופורט על "פרודוקטיביות מדומה" ועל פרדוקס הפרודוקטיביות הדיגיטלית, שבו כלים שמסירים חיכוך מרבים משימות שטחיות ואת מראית העין של עסוק. המרשם שלו חד: אין דרך לנהל AI אלא בצמצום השימוש, כי כלי שמחזיר תגמול זול בתמורה למינימום מאמץ יכול להיות רק נטל.