מה שמכונה אימות גיל הוא למעשה מעקב המוני

קואליציה מוזרה סביב סיסמה אחת

אימות גיל נכנס לשימוש באינטרנט כצעד להגנת ילדים, ומאחוריו חוג תומכים יוצא דופן. בפוסט שפורסם ב-23 ביוני מתאר הסופר והפעיל קורי דוקטורוב קואליציה של מתנגדי חברות הטכנולוגיה הגדולות ולוחמי תרבות הנתמכים על ידי קרן הריטג': הם חלוקים כמעט על הכול, אך מסכימים על דבר אחד — צריך לקבוע גיל מינימלי לחלקים מהשימוש באינטרנט.

הטענה של דוקטורוב היא שהצעד הזה אינו עושה את מה ששמו מרמז. אין דבר כזה אימות גיל באינטרנט, הוא כותב: מה שמכונה אימות גיל הוא מעקב המוני — תיעוד מפורט של כל מה שאנשים עושים ברשת, חודרני יותר מהמעקב המסחרי של תעשיית הפרסום.

אימות משמעו מעקב אחרי כולם

במצב כזה אי אפשר יהיה להימנע מהמעקב באופן חוקי — דוקטורוב מכנה זאת החלום הגדול של תעשיית הפרסום: עולם שבו הסירוב למעקב הוא עצמו עבירה. לדבריו, התומכים בכללים האלה הם בעלי ברית שלא במתכוון של החברות שהם מתנגדים להן, שכן בתעשייה יודעים היטב שחובת האימות תלמד ילדים להשתמש ב-VPN, ושהשלב הבא יהיה איסור על VPN.

גם הצד הטכני רעוע. דוקטורוב מפנה להצעות לאמידת גיל לפי הפנים, שמבטיחות להבדיל בין מי שגילו 17 שנים ו-364 ימים לבין מי שזה עתה מלאו לו 18 באמצעות מצלמת הטלפון, ולמחקרים שמראים שהנזק המיוחס לפלטפורמות מתחיל במעקב: אי אפשר להתאים המלצות לילד או למשוך אותו לתוכן אנורקסיה ולפורומים מיזוגיניים בלי נתוני הריגול המסחרי.

פרטיות, לא בדיקת תעודות

לדבריו, ההיסטוריה של המדיניות מסבירה מדוע ממשלות בוחרות דווקא באימות. ארצות הברית לא עדכנה את חוק פרטיות הצרכן שלה מאז 1988, כאשר הקונגרס אסר למסור רשומות של השכרת קלטות וידאו; לאיחוד האירופי יש את ה-GDPR, אבל גם את אירלנד, שלדבריו היא מקום שבו תיקים נגד חברות טכנולוגיה גדולות נתקעים. מדינות שכן מנסות להסדיר את התחום נתקלות בלחץ מצד הפלטפורמות האמריקאיות.

מסקנתו של דוקטורוב: הנתונים שנאספים לצורך אימות גיל ישמשו שוב — למשל לקביעת מחירים ושכר, או בידי רשויות ההגירה — ואי אפשר להגן על ילדים מפני מעקב באמצעות מעקב אחריהם. כללי פרטיות היו מגבילים את הנתונים שמאפשרים את הנזק מלכתחילה.