צ׳ריטי מייג'ורס: בינה מלאכותית דורשת יותר משמעת הנדסית, לא פחות

צ׳ריטי מייג'ורס, מייסדת-שותפה ומנהלת טכנולוגיה בחברת הנראות Honeycomb, טוענת שקוד שנוצר על ידי בינה מלאכותית אינו מפחית את הצורך במשמעת הנדסית — הוא מחדד אותו. המאמר שלה, שפורסם ב-15 ביוני, עונה לקוראי הטקסט הקודם שלה על מתלהבים וספקנים של AI.

מה השתנה ב-2025

מייג'ורס מתארכת את נקודת המפנה לנובמבר שעבר: מאז יציאת Opus 4.5, ה-AI מסוגל לייצר קוד באיכות דומה לזו של מתכנת חציוני בדפוסים נפוצים — ומהר ובזול יותר. לדבריה, מעטפות סוכניות (agentic harnesses), שימוש בכלים, קריאה לפונקציות ו-MCP נבנו לאורך 2025 והגיעו לשימושיות כללית בסוף השנה, כך שהשחרור של המודל היה נקודת מפנה ולא הסיבה.

הטענה המרכזית שלה כלכלית: כלכלת ייצור הקוד התהפכה. כתיבת קוד עברה ממשימה קשה, איטית ויקרה לכמעט חינמית ומיידית, ושורות קוד הפסיקו להיות נכס שמטפחים והפכו למשאב שנזרק ונוצר מחדש.

קוד כזיכרון מטמון, לא כנכס

מייג'ורס שואלת את המסגרת מצ'אד פאולר, שטבע ב-2013 את המונח "תשתית בלתי משתנה" וכיום כותב על Phoenix Architectures. הכלל מעולם הזה — אל תתקן מערכת פועלת, החלף אותה — חל כעת גם על קוד האפליקציה: כשכתיבה מחדש זולה, עריכה במקום צוברת אנטרופיה.

"מבחן המחיקה" שלו מציע לדמיין מחיקה של המימוש כולו. כשאנשים אומרים "אי אפשר סתם לזרוק את הקוד", הם מתכוונים בדרך כלל לכך שאינם יודעים איזו התנהגות נדרשת, אילו כשלים אינם מקובלים, אילו אינווריאנטים חייבים להתקיים, כיצד לדעת אם גרסה חדשה נכונה ואילו באגים הם תיקונים מכוונים למקרי קצה נשכחים. "אלה אינן בעיות קוד. אלה בעיות הערכה." קוד נעשה יקר כשה�ידע חי רק בו; אחרת הוא מתנהג כמטמון — שימושי כל עוד הוא עדכני, וחד-פעמי כשהתיישן.

לאן עוברת המשמעת

המסקנה המעשית, לדבריה, היא שהקשב צריך לעבור משורות קוד לארטיפקטים אחרים: ארכיטקטורה, בדיקות התנהגותיות ובדיקות אפיון, capture/replay, פיצול תעבורה ונראות. פרודקשן, בניסוח שלה, אינו מה שקורה אחרי שהפיתוח נגמר — פרודקשן הוא שלב בפיתוח.

מייג'ורס אומרת בגלוי שבני אדם הם החוליה החלשה באימות — חזרתיות וקפדנות יתר הן בדיוק מה שבני אדם גרועים בו — בעוד היצירתיות והקפיצות הלוגיות נשארות בידיהם. התחזית שלה ל-2026 היא חזרה למשמעת: מערכות לא-דטרמיניסטיות בפרודקשן ידרשו יותר משמעת הנדסית, לא פחות. היא גם מציינת שרק כ-5% מצוותי ההנדסה, ובוודאי פחות מ-10%, עובדים בלולאות משוב קצרות ומהירות, שאותן היא רואה כסימן המובהק למשמעת הזו.