"כולם איבדו את הראש": ביקורת של מהנדס אבטחה על עידן ה-AI

ב-16 בספטמבר 2026 פרסם מהנדס האבטחה ומנהל המערכות יאן שאומן מאמר בשם "כולם איבדו את הראש" בבלוג שלו Signs of Triviality, ובו הוא טוען שגל הבינה המלאכותית פגע בהדרגה הן באיכות העבודה הטכנית והן באופן שבו הענף דן בה.

שאומן כותב שהוא מקדיש יותר מ-75 אחוזים מזמן העבודה שלו ל-AI, במישרין או בעקיפין, ושהדבר שלל ממנו כמעט את כל ההנאה שבעבודה. הוא מציין שאנשים ללא רקע הנדסי מציעים מוצרים "משני תעשייה" שהורכבו במעבדות ביתיות, שתכתובות עבודה נשמעות כמו פוסטים של משפיענים ברשתות חברתיות, ושכתיבה מקוונת הולכת ונעשית דומה מדי.

מחקר פגיעויות וצוואר הבקבוק של העדכונים

חלק ניכר מהמאמר עוסק במחקר פגיעויות בעזרת AI. שאומן מציין כי Anthropic ו-OpenAI מתחרות זו בזו בשאלה איזו מודל חזק יותר ומסוכן יותר, בעוד שחברות מצטרפות לפרויקטים בעלי שמות מסתוריים או חותמות על מכתבים פתוחים כדי להראות שלא נותרו מאחור. המשאבים ההנדסיים הופנו במהירות: עשרות מהנדסי אבטחה מתוגמלים היטב עברו לבנות תשתיות לעיבוד אלפי ממצאים.

ההתנגדות המרכזית שלו היא שמציאת פגיעויות מעולם לא הייתה צוואר הבקבוק של אבטחת המידע. אימות דוחות, כתיבת תיקונים והוצאת גרסאות חדשות הם כולם משימות קשות, אך הצעד הקשה ביותר נותר עדכון החבילות בפועל. לטענתו, אותו כסף שהושקע בהיגיינה בסיסית — מלאי נכסים מלא, עדכונים אוטומטיים ותכופים, אתחול מערכות לאחר כ-30 ימי פעילות, ומיפוי משטח התקיפה בכל ספקי הענן — היה מניב הרבה יותר אבטחה.

אובדן מיומנויות ומערכות אטומות

המאמר מטיל ספק גם במה שקורה כאשר AI מוטמע בתהליכי הפיתוח. אם מודל מאתר פגיעות, מייצר תיקון ואחר כך "בודק" אותו בעצמו, כמות הקוד שמישהו באמת מבין הולכת וקטנה, וה"אדם בתהליך" הוא לעתים קרובות חתימה בלבד. מכיוון שדיבוג קשה בסדר גודל מכתיבת קוד, ארגונים שאינם מסוגלים להסביר את הרכיבים שלהם יתקשו מאוד כשמערכות מבוזרות ייכשלו.

שאומן מבקר באותה חריפות חברות שמבקשות להיות מוסדרות ובמקביל ממשיכות לבנות את אותם מוצרים, וכן את מחירם הסביבתי של מרכזי הנתונים. במסקנתו הוא כותב שתשומת הלב האנושית עודנה משאב מוגבל, ושפרודוקטיביות אישית בתוך "סילואים אגנטיים" אינה מחליפה את עבודת הצוות שפרויקטים גדולים דורשים.