תרבות, לא בינה מלאכותית, היא מכפיל הפרודוקטיביות הגדול ביותר

קודם תרבות, אחר כך כלים

במסה חדשה טוען גרגור אוישטרשק, כותב בנושאי מנהיגות הנדסית, שהענף מדבר יותר מדי על כלי בינה מלאכותית ופחות מדי על הסביבה שבה משתמשים בהם. על בסיס יותר מ-13 שנות ניסיון בהנדסה, כולל כמהנדס וכמנהל מהנדסים, הוא מציג את התזה בפשטות: אין המרה טובה יותר לפרודוקטיביות מתרבות חזקה, ואף כלי בינה מלאכותית לא יניב רווח גדול מכך.

האזהרה החריפה ביותר שלו נוגעת למשפט שלדבריו שמע שוב ושוב ב-2025 ובתחילת 2026: "קל מאוד לבנות את זה היום עם בינה מלאכותית, ואנחנו לא צריכים כל כך הרבה אנשים". כשמשפט כזה יוצא מפיו של מנכ"ל, סמנכ"ל מוצר או — גרוע מכך — סמנכ"ל טכנולוגיות, הוא שוחק את הביטחון הפסיכולוגי, כותב אוישטרשק, כי אנשים מתחילים לתהות אם עוד יזדקקו להם.

מדוע בינה מלאכותית מגבירה את הקיים

אוישטרשק נשען על חוק קונוויי — התצפית שארגונים מוגבלים לייצר מערכות שמעתיקות את מבני התקשורת שלהם — כדי לטעון שהתוצר הסופי משקף את התרבות. אם צוותים מתקשרים רע, גם התוצר גרוע; אם הם עובדים יחד היטב, הוא נוטה להיות טוב. את התרבות הוא משווה לבריאות: בלעדיה שום דבר אחר לא נעשה היטב.

בינה מלאכותית אינה משנה את המשוואה הזו אלא מכפילה אותה: תקשורת לקויה וארכיטקטורה לקויה נעשות גרועות יותר, ואילו צוות בריא עם ארכיטקטורה ברורה מספק למודל "תרשים" טוב יותר של מה שנחשב טוב. בלי תהליכים יציבים כולם פשוט נעים מהר יותר בכיוון הלא נכון.

לצוותים שאינם בטוחים במצבם מציעה המסה שורה של שאלות: האם יודעים על מה הם אחראים; האם יכולים להחליט בלי אישורים מיותרים; האם חשים ביטחון לערער על ההנהלה; האם הצוותים סומכים זה על זה; האם סדרי העדיפויות ברורים; האם אפשר לחלוק בלי לפגוע; האם מתגמלים תוצאות; האם מבינים לשם מה בונים משהו; והאם לומדים מכישלונות או מחפשים אשם.

פחד מפיספוס, אינטרסים ומסרים

המסה מזהירה מנהלים גם מפני רכישות מתוך פאניקה. כאשר מנהיג קורא שמתחרה "פרודוקטיבי פי 10" בזכות כלי כלשהו, הוא מתחיל להאשים את הצוות שלו, וזה אות לחוסר אמון — והמהנדסים חשים בכך ראשונים. חלק ניכר מטענות כאלה, הוא מציין, מגיע מגורמים שמוכרים את המוצר או את השותפות, ולכן כדאי לבחון את האינטרסים שמאחורי המספר לפני שהוא הופך למדיניות.

בנוגע לאימוץ, עצתו היא להפסיק להציג את הבינה המלאכותית כתחליף ולהציג אותה ככלי נוסף, כפי שהמהנדסים למדו פעם להשתמש בבקרת גרסאות או בפלטפורמות ענן: מהנדסים טובים לומדים את הכלים שעוזרים להם לבצע את העבודה טוב יותר. אימוץ, הוא מתעקש, עובד מלמטה למעלה ולעולם לא מלמעלה למטה, ו"אימוץ בינה מלאכותית אינו בעיה של כלים אלא בעיה של מנהיגות". המטרה, לדבריו, צריכה להיות תוצאות עסקיות ולא מדדי שימוש.

השאלה שכדאי לשאול

אוישטרשק, שטען ביולי 2025 שחברות צריכות לגייס יותר מהנדסים בעידן הבינה המלאכותית, עומד מאחורי העמדה הזו: כשתרבות טובה קיימת, יותר אנשים מכפילים את הפרודוקטיביות, וזמן ההגעה לשוק מתגמל את הצוותים המהירים ביותר. שאלת הסיום שלו למנהיגים אינה "איך נגרום לכולם להשתמש בבינה מלאכותית" אלא "איך נבנה ארגון שבו אנשים מצוינים עושים את עבודתם הטובה ביותר, ואז נשתמש בבינה מלאכותית כדי להכפיל אותם".