נימוס חדש במשרד: סמנו טקסט של AI והוסיפו מאמץ אנושי משלכם

חלק הולך וגדל מחקירות דיבאג, ממסמכים ומקוד נכתב בידי מכונות, ומכאן נולדת שאלת נימוס חדשה בצוותים, כותב טום בדור בפוסט קצר בבלוג שלו: מתי מקובל להעביר לעמית את הפלט של מודל AI כדי שיקרא אותו?

מצד אחד, מודל שמחובר לבסיס הקוד ולתיעוד של החברה מייצר לעיתים תוצרים שימושיים באמת. מצד שני, מהנדסים מבלים חלק הולך וגדל מהיום בקריאת טקסטים של AI, ומתפתח עייפות: "אם אני יכול לגרום לרובוט לומר משהו, גם אתה יכול". העברת פלט AI שלא עבר עיבוד, כאילו היה טקסט שלך, נתפסת כחוסר התחשבות.

המקרה שממנו נולד הכלל

בדור נזכר שהציע עיצוב, ועמית ביקש מ-AI לבקר אותו. העמית העביר לו את המסמך עם הסתייגות: "לא קראתי את זה, אז זה אולי לא מדויק לגמרי". תגובתו הייתה: אם קריאה של זה לא הייתה שווה את הזמן שלך, למה שהיא תהיה שווה את שלי?

מכאן נגזר העיקרון שהוא עובד לפיו: אם אתה מבקש תשומת לב אנושית — הפגן מאמץ אנושי.

איך זה נראה בפועל

תוכן שנוצר בידי AI עדיין נשלח לעמיתים, אבל בסימון ברור של מה שנכתב בידי מכונה, ולצדו פרשנות של השולח. ובבקשות לסקירת קוד, בדור אומר שהוא תמיד עובר קודם בעצמו על הקוד שה-AI יצר, ורק אחר כך מבקש מעמית להסתכל עליו.

תשומת לב הייתה משאב נדיר עוד לפני AI, ועכשיו עוד יותר. סימון ברור ומאמץ אנושי גלוי הם, לדבריו, צורה בסיסית של התחשבות בעמיתים — ושומרים על מעט אנושיות בעבודה. בהערת שוליים הוא מציין שהוא כתב את הפוסט בעצמו, בידיים.