יפן משיקה את משימת MMX לאחזור דגימות מירח המאדים פובוס

השיגור וסקירת המשימה

יפן שיגרה ביום שני את משימת MMX (Martian Moons eXploration) בעלות של 578 מיליון דולר, למסע של חמש שנים שנועד לנחות על פובוס, הירח הגדול ביותר של מאדים, ולהביא דגימות לכדור הארץ. השיגור התבצע בשעה 15:41 לפי שעון החוף המזרחי (EDT) ממרכז החלל טנגשימה שבדרום יפן. הגשושית שוגרה על גבי טיל H3 באורך 63 מטרים, בתצורה חדשה שכללה ארבעה מאיצי דלק מוצק מוצמדים, מנועים ראשיים במלוא הדחף ומעטה מטען מוארך. הטיל האיץ את הגשושית למהירות של יותר מ-24,000 מייל לשעה, די כדי להימלט מכוח הכבידה של כדור הארץ בדרך למאדים. הגשושית, שמשקלה כמעט 9,900 פאונד (4.5 טונות), שני שלישים ממסתה דלק, התנתקה מהטיל כ-71 דקות לאחר השיגור. נשיא סוכנות החלל היפנית (JAXA) הירושי ימקאווה הכריז על השיגור כהצלחה ואמר: "מסע ארוך של חמש שנים רק התחיל".

MMX נמצאת כעת במסע של 10 חודשים אל מאדים. לאחר הגעתה באוגוסט הבא היא תבלה כשלוש שנים בסביבת מאדים, תבצע סדרה של מפגשים עם הירחים פובוס ודיימוס, ולאחר מכן תנסה להחזיר דגימות לכדור הארץ.

מטרות מדעיות ותרומות בינלאומיות

המשימה מתבססת על ההצלחה של משימות היאבוסה והיאבוסה 2 של יפן, שני כלי החלל הראשונים שהביאו דגימות מקוריות מאסטרואידים. מדענים סבורים שפובוס עשוי להיות אסטרואיד שנלכד במסלול סביב מאדים לפני מיליארדי שנים, ואחד מיעדי המדע של MMX הוא לבדוק אם התיאוריה הזו נכונה. NASA וסוכנויות חלל באירופה תרמו למשימה כלים ומומחיות. טום סטטלר, המדען הראשי לגופים קטנים במערכת השמש ב-NASA, אמר שחקר הדגימות במעבדות יסייע להכריע בוויכוח ארוך השנים על מקור הירחים.

נחיתה, דגימה והחזרה

לאחר ההגעה למאדים תשליך MMX את מודול ההנעה שלה ותיכנס למסלול מעין-לוויין סביב פובוס. בסוף 2028 או בתחילת 2029 תשחרר ספינת האם רובר קטן בשם אידפיקס, תרומה של סוכנויות החלל של צרפת וגרמניה, שינסה לנוע על פני השטח במשך עד 100 ימים בכבידה נמוכה מאלפית מזו של כדור הארץ. מאוחר יותר ב-2029 תנסה הגשושית הראשית לבצע עד שתי נחיתות על פובוס; רגלי הנחיתה שלה מתוכננות לספוג את האנרגיה של כל נחיתה כדי לצמצם את הסיכון להתהפכות או לניתור חזרה לחלל. היא תישאר על פני השטח כמה שעות ותשתמש בשני מנגנונים עצמאיים לאיסוף דגימות: מקדחה לליבת סלע בקצה הזרוע הרובוטית, שתחפור דגימה בצורת סיגר, ודוגם פנאומטי שסופק על ידי NASA, שישחרר מטח גז חנקן בלחץ גבוה כדי להדוף שברי פובוס אל מיכל איסוף.

בסך הכול מצפים המדענים ש-MMX תאסוף לפחות 10 גרם (כשליש אונקיה) של חומר מפובוס. לאחר שתמריא חזרה לחלל תשליך המשימה את רגלי הנחיתה, ובשנת 2030 תפעיל את מנועיה בדרך לכדור הארץ, שם תוביל בשנת 2031 קפסולת דגימות אל אזור נחיתה מרוחק בדרום אוסטרליה. הדגימות ייחקרו במעבדות ביפן, וחוקרים אמריקאים יקבלו 15 אחוז מהן בתמורה לתרומתה של NASA למשימה, הכוללת אחד מהדוגמים ומצפה קרני גמא ונייטרונים.

למה פובוס חשוב

פובוס הוא הגדול מבין שני הירחים של מאדים. קוטרו הממוצע 22 קילומטרים, צורתו דמוית תפוח אדמה, ושטח פניו דומה לזה של העיר יוסטון. הוא קרוב למאדים פי 40 בערך מאשר הירח לכדור הארץ, ולכן ייתכן ש-MMX תאסוף עקבות של מאדים עצמו שנשרו על פני פובוס. המשימה עשויה גם לסייע בתכנון חקר אנושי עתידי, ואולי אף לשמש כתחנת ביניים בדרך למאדים. ניסיונות קודמים לדגום את פובוס, ובהם משימת Phobos-Grunt הרוסית ב-2011 ושתי גשושיות סובייטיות ב-1988, נכשלו לפני שהשלימו את משימתם.

מקורות: Ars Technica