מהנדס תוכנה: מודלי שפה שוחקים את הקריירה שלי

מהנדס תוכנה עם עשר שנות ניסיון, שכותב בעילום שם בבלוג "human-in-the-loop" בפלטפורמת bearblog, פרסם מאמר אישי על האופן שבו מודלים גדולים של שפה מפרקים את עמודי הידע המקצועי שלו.

העמוד הראשון: מומחיות בתחום

בשנה שעברה הוא הצטרף לחברה בתחום הפיננסי שאימצה בינה מלאכותית בכל הכוח: חשבונות ChatGPT ו-Claude Enterprise מהיום הראשון, עם דרישה לבדוק ולקחת אחריות על כל שורת קוד שמגיעה לפרודקשן. הפרויקט הראשון שלו היה כתיבה מחדש של מערכת תשלומים מקוונת ותיקה. תגובת המנהל למסמך התכנון הייתה חדה: קצב הקוד בסדר, אבל המסמכים לוקחים יותר מדי זמן — תשתמש יותר בבינה מלאכותית. הוא הסכים וראה כיצד הידע שנצבר במשך שנים — פשרות בין מימושים, איך עובדת סליקת אשראי, כיצד לבנות אידמפוטנטיות כדי למנוע חיוב כפול — הופך לפרומפט.

העמוד השני: דיבוג ומערכות מבוזרות

אחר כך הם השתפרו בכתיבת קוד: במחצית השנייה של 2025 החל גל Claude Code, ואחריו Codex. Claude 4.5, לפי המחבר, לא היה טוב במיוחד — עם מחסנית שגיאות והקשר (לעתים די היה בקישור ל-Sentry עם הפעלת Sentry MCP) הוא פתר כ-60% מהבאגים, ולפעמים הציע פתרון שנשמע סביר אך היה שגוי.

הדורות הבאים שינו את התמונה: עם 4.6, 4.7, GPT 5.5, Opus 4.8 ו-Datadog MCP, באגים שלפני כן דרשו יום או יומיים של דיבוג מלא — מרוצי נתונים מוזרים, בעיות אינטגרציה של צד שלישי, מקרי קצה לא מתועדים ב-API ותקלות במערכות מבוזרות בלי נראות מספקת — נפתרים כעת בניסיון ראשון בכ-90% מהמקרים. הוא עדיין מועסק, הוא מציין, כי מישהו צריך לסקור את הקוד ולכוון את הסוכן, אבל מתאר את עצמו כ"עוד מהנדס מדף".

העמוד האחרון: ארכיטקטורה ו"טעם"

תחום אחד עוד עומד: איכות הקוד והארכיטקטורה — מה שהתעשייה מצמצמת למילה "טעם". סוכנים מתקשים לשמור על סדר בבסיס הקוד: בלי כיוון נוצרים תלויות מעגליות, קוד כפול והפרות של SOLID. אבל התעשייה, הוא טוען, נעה לעבר קבלת בסיסי קוד ברמה C או D, משום שקוד מקור נכתב יותר למכונות מאשר לבני אדם.

גם הגיוס משתנה: משרות שנקראו "Software Engineer – תחום" נקראות כעת פשוט "Software Engineer", וסבב פיטורים בחברה שלו לפני כשמונה חודשים הותיר כמה עמיתים מבריקים לשעבר מחפשים עבודה. לטווח ארוך אין לו תוכנית ברורה: חזרה לאוניברסיטה למתמטיקה ולמידת מכונה ואחר כך הגשה למעבדת מחקר מסובכת, כי אין מעבדות כאלה בארצו, ונסיבות משפחתיות מקשות על מעבר למדינה אחרת. "אולי כדאי להפוך את התחביב של עיבוד עץ למקצוע", הוא כותב.