פסיכולוג: המוח לא תוכנן לכמות כזו של חדשות רעות

תשישות חדשות — השחיקה שרבים חשים לאחר גלילת כותרות — אינה עצלות, חולשה או דעיכה בין-דורית בעניין ציבורי. כך טוען עלי ג'אסמי, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת וילפריד לורייה, במאמר שנכתב עבור The Conversation ופורסם מחדש ב-ScienceDaily. לדבריו, זוהי התגובה הצפויה של מוח אנושי שפוגש סביבה שלעולם לא תוכנן לנווט בה.

מפל של חדשות רעות ללא הפסקה

ג'אסמי מתאר אנשים שהפסיקו לבדוק את הטלפון בבוקר — לא מפני שלא קרה דבר, אלא מפני שקרה הכול. אחד מהם תיאר את התחושה כעמידה מתחת למפל של חדשות רעות ללא הפסקה. הנתונים תואמים: לפי דוח החדשות הדיגיטליות של Reuters Institute לשנת 2025, 69% מהקנדים נמנעים כיום מחדשות לפחות מדי פעם, ואילו 40% מהאנשים בעולם עושים זאת לפחות לעיתים או לעיתים קרובות — הנתון הגבוה ביותר שנרשם בדוח. הסיבות אחידות: החדשות מקלקלות את מצב הרוח ומשאירות תחושה של הצפה וחוסר אונים.

המוח בנוי לחדשות רעות

המוח האנושי מייחס למידע שלילי משקל רב יותר, מבחין בו מהר יותר וזוכר אותו זמן ארוך יותר — אפקט משוכפל היטב הידוע כהטיית השליליות. אבותינו שתשומת לבם חמקה מרחש בעשב הותירו פחות צאצאים מאלה שעצרו, הביטו והקשיבו: החמצת איום ממשי הייתה עלולה להיות קטלנית, בעוד ערנות יתר עלתה רק בדקות בודדות.

המוח עצמו לא השתנה מאז — מה שהשתנה הוא גודלו של העולם שהוא נדרש לסרוק לאיומים: מלחמה באזור אחד, זעזוע פיננסי באחר, אסון אקלימי בשלישי, והכול עוד לפני ארוחת הצהריים. מחקר שפורסם ב-Nature Human Behaviour בחן יותר מ-105,000 כותרות חדשות אמיתיות שנצפו כמעט שישה מיליון פעמים ומצא שכל מילה שלילית נוספת העלתה את שיעור ההקלקות, בעוד מילים חיוביות פעלו הפוך.

חוקרים הציעו גם מסגרת קלינית לתופעה — צריכת חדשות בעייתית: דפוס מעורבות שמוביל לעיסוק כפייתי, לחוסר ויסות ולפגיעה בתפקוד היומיומי. במחקר מ-2022, 17% מהמבוגרים בארצות הברית נמצאו ברמות חמורות של התופעה; בקרב קבוצה זו 61% דיווחו שהם חשים שלא בטוב במידה רבה או רבה מאוד, לעומת שישה אחוזים בקרב האחרים.

להסתכל הצידה אינו הפתרון

הימנעות אינה הפתרון, כותב ג'אסמי: דמוקרטיה תלויה באזרחים מיודעים, ונסיגה ממידע מדויק ואמין רק מעמיקה את הבעיה. במקום זאת הוא מציע לנהל את הצריכה: לצמצם חדשות לחלונות זמן מוגדרים, לבחור עומק על פני כמות, ולזהות מה באמת אפשר לעשות עם מה שקראתם, ולוּ במעט, משום שהפער בין מודעות ליכולת פעולה הוא אחד המנבאים החזקים ביותר של מצוקה נפשית. עוד הוא ממליץ לזהות 'פיתיון זעם' — תוכן שנועד להתגרות ולא לשקף מציאות.

החדשות לא יהפכו לקלות יותר. היחס אליהן יכול להפוך מחושב יותר.