ב-atproto אין אינסטנסים: ההבדל המרכזי מ-Mastodon

בכל פעם שכתבה על atproto — הפרוטוקול שמאחורי Bluesky — מגיעה ל-Hacker News, התגובות מתמלאות באותה שאלה: איפה כל האינסטנסים של Bluesky? בפוסט שפורסם ב-overreacted.io ב-19 ביוני משיב דן אברמוב שזו שגיאה קטגורית: ב-atproto אין אינסטנסים כלל. אינסטנסים, לדבריו, הם מושג מסטודוני שאינו תואם את מבנה הפרוטוקול.

אירוח ואגרגציה הם שני דברים שונים

ההסבר מתחיל ב-RSS. בתקופת הזוהר של הבלוגים אנשים פרסמו באתרים משלהם, בעוד אפליקציות כמו Google Reader ו-Feedly אגרגו את כל מה שפורסם. הפרט החשוב הוא שאירוח ואגרגציה היו נפרדים: פוסטים לא חיו בתוך Google Reader, ואפליקציות כאלה היו רק היטל של הבלוגוספירה. הרשתות החברתיות המסורתיות איחדו את השניים לקופסה אחת עם אפליקציה אחת, ומכך נולדו ריכוזיות ואפקטי רשת בלתי נשלטים.

איך עובדים האינסטנסים של Mastodon

התשובה של Mastodon הייתה לאפשר אירוח עצמי של אותה קופסה, כך שלכל קהילה יהיה פייסבוק קטן משלה. מכיוון שכל אינסטנס הוא מרחב נפרד בלי מקור אמת משותף, הם נאלצים להעביר פוסטים זה לזה — זו הפדרציה. יש לכך השלכות: הזהות כוללת את מקום המוצא, ולכן שם המשתמש ב-Mastodon דומה לכתובת דואר אלקטרוני; אם שני אינסטנסים מפסיקים את הפדרציה, חברים נעלמים מהפיד; אם האינסטנס שלך נופל, הזהות מפסיקה להתקיים; ומספר הקשרים בין אינסטנסים גדל כמו O(n²).

מה atproto עושה במקום זאת

atproto מפריד בין אירוח לאגרגציה ברמת הרשת, בדומה ל-RSS ול-Google Reader. יש אירוח שאפשר להחליף, ויש אפליקציות שמאגרגות את האירוח של כולם. אברמוב כותב שהוא העביר את החשבון שלו לאירוח אחר באותו יום שבו פרסם, והתהליך היה אוטומטי למעט שלוש או ארבע תקלות חוויית משתמש; משתמש נועז יותר יכול לארח את כל הנתונים בעצמו, בחינם, על Cloudflare. האפליקציות אינן תלויות ב-Bluesky: הוא מזכיר את Tangled ואת Semble, וגם אפליקציה קטנה משלו בשם Sidetrail.

הפוסט מסתיים בשתי שאלות שמודדות באמת ביזור במודל הזה: האם אנשים עוברים לאירוח חלופי, והאם הם יוצרים ומנסים אפליקציות חדשות? אפשר להריץ עותקים רבים של שרת בסיס הנתונים של Bluesky — Blacksky עושה זאת כדי לשרת תפיסת מודרציה שונה — אבל אין בכך תועלת רבה יותר מהרצת עותקים רבים של Google Reader, ותשתית רשת כמו רילייזים זולה להפעלה כבר שנה.