תומאס דוליאן: שלושה צעדים ששינו את החשיבה שלו

חוקר האבטחה תומאס דוליאן, המוכר בכינוי Halvar Flake, פרסם ב-21 באוגוסט 2026 מאמר אישי בשם ״שלושה צעדים חשובים בתהליך ההתבגרות שלי״. נקודת המוצא שלו היא שני אירועים אישיים: מות אביו, שהיה מבוגר ממנו פי שניים, והצטרפות לחברה שצעירה ממנו. דוליאן נמצא כעת בערך בגיל שבו היה אביו כשהוא נולד, והוא מציין שהפך בעצמו ל״דור המבוגר״ — אין עוד איש בדור שמעליו.

להבין את מבנה התמריצים של עצמך

הלקח הראשון: אל תאמין לכל מה שאתה חושב, ובחן היטב את מבנה התמריצים שלך. אופנהיימר התייסר בפומבי על יצירת פצצת האטום; פון נוימן העיר שאנשים מסוימים מציגים אשמה כדי לתבוע לעצמם את הקרדיט על החטא.

בשנותיו הצעירות, במיוחד כשהיו בידיו פרצות אבטחה שאף אחד אחר לא הכיר, התלבט דוליאן לגבי האחריות הכרוכה בכך: לתקן אותן או להשתמש בהן לטובה? כיום הוא סבור שלמרות שלפרטים יש חשיבות, לרעיונות רבים יש זמן שבו הם מבשילים, ומעשיו של הפרט חשובים פחות מכפי שהוא סבור באותו רגע; וכמעט אין דרך לחזות כיצד עבודתו תשפיע על העולם. אותו אקספלויט יכול לשמש ללכידת מחבל — טוב — או כדי לעצור אדם ולעוות אותו 183 פעמים — רע.

מסקנתו: חרדה לגבי השפעת עבודתך מחמיאה לאגו וצריך לרסן אותה, כי ההיסטוריה ברובה תעקוף אותך. המיומנות החשובה היא מטא-קוגניציה — להתבונן במחשבותיך מהצד ולשאול כיצד ייתכן שאני הוא הנבל בסיפור הזה.

דטרמיניזם חד-סיבתי הוא אשליה

התובנה השנייה נוגעת לתרבות התכנות. דוליאן טוען שהדטרמיניזם החד-סיבתי שאליו מתרגלים חובבי מחשבים צעירים הוא אשליה שדורות של מהנדסי חשמל ותהליכים שימרו במשך עשורים — ובזכותם יכלו מדעני המחשב להסתדר בלי הסתברויות ובלי בסיס אמפירי במשך זמן רב.

המציאות היא שמכונת חישוב היא התקן פיזי: שחיקה, הבדלי איכות בין יחידות והתנהגות שהיא ״דטרמיניסטית הסתברותית״ בלבד. שנו טמפרטורה, מתח, שדות אלקטרומגנטיים או גשו במהירות לשורות DRAM סמוכות — והדטרמיניזם נעלם. זה מוביל אותו לתהות גם על יישור מודלים: אפילו מודל מיושר לחלוטין חשוף להיפוכי ביטים אקראיים בזמן ההסקה, וקשה לדמיין ערבויות כלשהן בנוכחות היפוכים לערכים לא נכונים בזמנים לא נכונים.

תבונה ורגש אינם הפכים

המסקנה השלישית היא תרבותית: האמונה המערבית שתבונה ורגש הם שני קצוות של ספקטרום אחד היא קונסטרוקציה תרבותית, וכך גם התפיסה שתבונה ״גבוהה״ צריכה לרסן רגשות ״נמוכים״. ברוב התרבויות הלא-מערביות נפוצה יותר אינטגרציה בין שיקול רציונלי לבין דחפים ורגשות — וזה, לדבריו, קרוב יותר למציאות הביולוגית.

מנקודת מבט מדעית-עצבית, הערכה רגשית היא חלק ממכונת קבלת החלטות גדולה יותר שאינה פועלת כראוי כשמרכיב זה נפגע או מוסר; רבות ממה שהמוח מתקשה לנסח במילים מועבר דרך רגשות ודרך משוב מגופנו. כקוריוז הוא מציין שמערכת העצבים האנטרית שבמעיים מכילה מספר נוירונים כמו כל קליפת המוח של כלב, ושהגוף ממקם נוירונים בשרירים ובגפיים כמעין אופטימיזציית השהיה.

הטיעון הלוגי מתבקש: אם שימוש ביותר מידע משפר החלטות, הרי שביטול מכוון של מקור מידע אחד בהכרח מחמיר אותן. אין זו קריאה לפעול מתוך דחף בלבד — אלא לשילוב של כל הספקטרום, כולל רגשות. דוליאן מסיים בכך שלתובנות דומות הוא בוודאי יגיע בעתיד, אבל דווקא שלוש אלו מופיעות בחייו בתדירות מפתיעה.